בצל העימות הפומבי מול וושינגטון, תחילתו של שלב ב' בעזה מחייבת את ישראל לנסח מהם יעדיה ברי-המימוש ולדבוק בתביעות העקרוניות שלה

בביטול הגורף של פרסי התרבות, כמו פרס דבורה עומר לספרות ילדים, אין שום ניסיון לייצר גיוון או לתקן את המציאות ולהגיע אל "רוב העם" - רק רמיסה של אמנים

האתוס לפיו צה"ל מצוי מחוץ לכל מחלוקת חברתית כבר מזמן מתנוסס חיוור. משרתי המילואים והסדיר אמנם חוזרים על כך שבתוך הטנק אף אחד מהם לא התעניין אם אתה תומך רפורמה או מתנגד לחוקי הלכה, והם כמובן צודקים, אבל צה"ל מעולם לא היה קרקע כה מוצלחת להצמיח עליה אינטרסים פוליטיים וקמפיינים חברתיים

בעבר, פשעים נגד האנושות זוהו עם הרעבה, עינויים או מניעת מים. היום, בהדרגה, מתווספת קטגוריה חדשה לעידן הדיגיטלי-מניעת קישוריות  

אנחנו, בניגוד לאיראן, רואים עצמנו כחלק מהעולם המערבי על ערכיו הדמוקרטיים והליברלים שחמינאי, ולדימיר פוטין, קים ג'ונג און מתריסים נגדו, ממש כמו יחיא סינוואר. העולם המערבי מטיח בנו האשמות קשות לא בגלל שנאת יהודים, אלא דווקא בגלל שהוא חשב (אולי בטעות) שישראל היא חלק ממנו