שלוש שנים למלחמה ההיא. דברים לא קרו פה כי רצינו או כי ביקשנו. אויב צמא דם שינה את מסלול חיינו ואת מי שהיינו. העולם מזמן שם לב שהשתננו. ומה איתנו? 

ראש הממשלה מסרב להקים ועדת חקירה כלשהי לטבח ה-7 באוקטובר. אולי זה מיותר בעיניו כי הוא הרי כבר מצא את האשם - ראש השב"כ לשעבר, רונן בר

הקמפיין של האופוזיציה, שנשען על ההתרעות שכביכול ניתנו לנתניהו לפני הטבח, חושף שהיא ויתרה על האפשרות שהרעיונות שבהם היא מאמינה ישכנעו את הבוחרים

פחות מחודש לבחירות והמצב קשה. רוב התרחישים האפשריים ל-27 באוקטובר מותירים את ישראל בסכנה, ויש רק דרך אחת למנוע את זה: 61 מנדטים של גוש תיקון ציוני אמיתי. כך מפלגות הגוש יוכלו לעשות זאת

מקבלי ההחלטות משבשים משהו יסודי בדרך שבה הם מתווכים לישראלים את המציאות בנושא הפלסטיני. במקום להבין באופן מפוכח שמדובר בתוצאות של השינוי במדיניות ובצביון שלנו, מקבל האזרח הסבר ולפיו העולם צבוע ולא מכיר כמונו את הערבים

במקום לגנות ולפרשן, צה"ל היה צריך להכריז שהמשימה תבוצע בהקדם ומי שיפגע בריבונות ישלם מחיר. כמובן שזה לא קרה, ולכן הפסאדה המזועזעת היא לא יותר מתיאטרון חלול

אירועי הלילה מהווים המשך לפגיעה הולכת ומחמירה באינטרסים ביטחוניים ומדיניים של ישראל לצד כתם מוסרי. מה יכולה ישראל לעשות במישור הביטחוני ובמישור המדיני?

המשולש שלנו הוא אסון טבע שמכה בחברה הישראלית. כל אחת מצלעותיו ניזונה מאותו מקור: גזענות, עליונות יהודית, הפקרה, רמיסת כבוד האדם באשר הוא