כאשר פלסטיני מרצועת עזה מתבונן בעולם, מה הוא רואה? נטישה, אדישות, התנערות, עזרה דלילה, מריחת זמן. גם הרחוב הערבי הספונטני רחוק מלהפגין הזדהות של ממש עם גורלם - הוא משאיר את המחאה הסוערת לרבבת סטודנטים באוניברסיטאות באמריקה. והכואב מכל: איש לא שואל את הפלסטינים של עזה מה הם רוצים שיהיה ברצועה כשתיגמר המלחמה הארורה. הדברים הגורליים הרי ייקבעו מעל ראשם

איך אפשר לתמוך בכישלון המתמשך הזה? מי שתומך בזה איננו נאמן לליכוד, אלא הוא גְּרוּפִּי של נתניהו, וזה לא אותו דבר. גרופי הולך בעיניים עצומות ומוכן לקבל כל גחמה, גם אם היא סותרת את אמונתו, בבחינת "המשיח אינו יכול לטעות"