הזיכרונות הקשים ממלחמת יום הכיפורים. הביקורת על התרבות העברית שמתנתקת מן המקורות. והשיח הספרדי-אשכנזי שמנוצל על ידי אנשים שיש להם אינטרס: חיים סבתו חוגג יום הולדת 70, מוציא את כל ספריו במהדורה חגיגית, ומספר בריאיון מיוחד למה, על אף שמספידים אותה, הוא עדיין מאמין בכוחה של הספרות לראות את העתיד

הוא רב קהילה ומאמן אישי, היא מעצבת בתים, אירועים ומה שאפשר, הם גדליה ואפרת פטרזייל, שמביאים לכם טיפים לחיים מפרשת השבוע. אז למה נתפס דווקא החזיר כסמל לכל מה שטמא ולא מוסרי? ואיך צביעות קשורה לעיצוב?

החבר שלך מעצבן אותך? כנראה שראית בו משהו שמפריע לך בעצמך. האנשים שאנחנו פוגשים הם מראה שמשקפת אותנו. אז לפני שאתה רץ לתקן אותו, נסה לבער את הרע מקרבך. ככה מציעה הפרשה. לא תנסו?

התורה לא רבה עם המין האנושי על יצריו, אלא מעדיפה להכיר בהם ואפילו לזרום אתם פה ושם. גם על הדחפים הרוחניים היא מוותרת, ואמונות טפלות הן לעתים חלק מחייו של המאמין. רק על דבר אחד אין פשרות: הכחדת העבודה הזרה. אם תתנו לאלוהים צורה, הוא ישמיד לכם את הצורה

נסיבות החיים הקשות הביאו את זהבה לרחוב, וכלבתה שושה הייתה כל חייה. כשהכלבה האהובה נגזלה, הלב של זהבה נשבר: "היא הילדה שלי. אין לי בחיים שום דבר חוץ ממנה". כך, באופן אכזרי, נוצרה תאונה משולשת בין פרשת השבוע, הכלבה שושה ומשל כבשת הרש