באהבת האם שזכה לה רק יעקב, יש גם כאב גדול – כי אמא שבוחרת ילד אחד, נוטשת ילד אחר. היחסים בין יעקב ועשו לנצח יישארו לא פתורים, ובכל זאת, הם יכולים להיפגש באמצע הדרך, להתחבק ולבכות

יצחק שהיה משאת חייה של אמו והגבר הראשון שעליו נאמר שאהב את אשתו, לא הצליח להיחלץ ממלתעות העקדה, וככל שהוא מתבגר, הולכות אהבותיו ומתיילדות. הילד שהיה נחשק ואהוב והפך לגבר חושק ואוהב, נגרר אל מותו כשהדבר היחיד שהוא מסוגל לאהוב זה אוכל. ולא סתם אוכל – בשר

המחושים שחוותה רבקה בעת שנשאה ברחמה את יעקב ועשו, מגלמים את המאבק הפנימי בין יצר הטוב ויצר הרע המתרחש בכל אחד מאיתנו. כשהנפש מגלה את הצד האלוהי שלה, אז מיד גם הצד ההפוך יתבע את עלבונו. אין טוב בלי רע, ואין יעקב בלי עשו

כמו ליצחק - גם לעם קשה להבחין בין יעקב לעשו. וכמו רבקה - גם הנביא מנסה להניע את העם לעשות ולתקן. מלאכי הוא אחרון הנביאים, ואף הבית השני חרב. בביתנו השלישי, באין נבואה ובאין כהונה, שוב האחריות על כתפינו: האם להישען על סמכות רוחנית חיצונית - או ליזום הנהגה מכוח המעשים?