כמה נוח להיות דתי בעידן המקוון שבו "הכל שאיל". למה להפעיל את גלגלי המוח ולהטריד את מוחנו במחשבות ולבטים? למה להתאמץ לפתוח ספר הלכה כשאפשר, בהינף שו"ת סמס, לזרוק את האחריות על הרבומט?

פרשת עבד עברי מעלה את התמיהה כיצד מגיע אדם למצב שבו הוא אוהב את משעבדו עד כדי סירוב לצאת לחופשי. שיטוט בכלבו "מייסיס" מגלה שכולנו משעבדים את חירותנו לאדון הגדול של הצריכה המערבית

לאחר המופע הפירוטכני המדהים של מתן תורה, נגמרת המסיבה ומתחילים החיים. ניר מנקי מציע ללמוד מהפרשה כיצד דווקא העיסוק בחומריות - נותן את הכלים לחיבור הרוחני

כשעבד עברי מבקש להישאר אצל אדונו - רוצעים את אוזנו על כך שהוא מונע מעצמו את החירות. ומיהו חופשי? עבד השם (ומי שיכול להרשות לעצמו לאכול מאפים מלאים בקרם פטיסרי)

"לו רש"י חי היום, ייתכן שהיה כותב כי מה שחשוב במועמד זה לא מיהו ומה עשה, אלא מה חושבת עליו התקשורת". על בחירת מנהיגים בפרשת השבוע ובפרשיית השבוע