מתוך המסוק אל סיפון האניה יצאו כנראה שבעה לוחמים, ומיד אחרי כן המסוק המריא לדרכו תמונות מתוך ערוץ טלגרם של חיזבאללה לוחמי החות'ים בתימן שהשתלטו על אניה בים סוף השבוע הגיעו לסיפון האניה במסוק מסוג MI-171  תוצת רוסיה. פשיטה מוסקת של החות'ים. WAR ZONE פרסם סרט וידיאו שהפיצו החות'ים, בו נראית הפשיטה מתוך המסוק על סיפון האניה 'גלקסי לידר', תקיפה ראשונה ממסוק של החות'ים על אניה בלב ים. מדובר במסוק תובלה רוסי חמוש בפודים של רקטות UB-32 ומקלע קל ליד הדלת. על גוף המסוק צויירו צבעי דגל פלשתין בשחור, אדום, לבן וירוק ודגל החות'ים. מתוך המסוק אל סיפון האניה יצאו כנראה שבעה לוחמים, ומיד אחרי כן המסוק המריא לדרכו. אחד הלוחמים נשא אקדח וקרא 'אללה אכבר'. המורדים החות'ים השתלטו על חיל האוויר של תימן בשנת 2015 וכך יש להם יכולת לפשוט על אניה ממסוק. אשר לקשר בין האניה לבין בעלות ישראלית, מדווחת סוכנות הידיעות AP שמנתוני ספנות בינלאומיים עולה שהאניה קשורה ל"חברת מובילי מכוניות", שאותה הקים איש העסקים הישראלי רמי אונגר לפני כמה שנים. אונגר אמר ל-AP שידוע לו על חטיפת האניה, אך סירב להתייחס.    

מתוך המסוק אל סיפון האניה יצאו כנראה שבעה לוחמים, ומיד אחרי כן המסוק המריא לדרכו תמונות מתוך ערוץ טלגרם של חיזבאללה לוחמי החות'ים בתימן שהשתלטו על אניה בים סוף השבוע הגיעו לסיפון האניה במסוק מסוג MI-171  תוצת רוסיה. פשיטה מוסקת של החות'ים. WAR ZONE פרסם סרט וידיאו שהפיצו החות'ים, בו נראית הפשיטה מתוך המסוק על סיפון האניה 'גלקסי לידר', תקיפה ראשונה ממסוק של החות'ים על אניה בלב ים. מדובר במסוק תובלה רוסי חמוש בפודים של רקטות UB-32 ומקלע קל ליד הדלת. על גוף המסוק צויירו צבעי דגל פלשתין בשחור, אדום, לבן וירוק ודגל החות'ים. מתוך המסוק אל סיפון האניה יצאו כנראה שבעה לוחמים, ומיד אחרי כן המסוק המריא לדרכו. אחד הלוחמים נשא אקדח וקרא 'אללה אכבר'. המורדים החות'ים השתלטו על חיל האוויר של תימן בשנת 2015 וכך יש להם יכולת לפשוט על אניה ממסוק. אשר לקשר בין האניה לבין בעלות ישראלית, מדווחת סוכנות הידיעות AP שמנתוני ספנות בינלאומיים עולה שהאניה קשורה ל"חברת מובילי מכוניות", שאותה הקים איש העסקים הישראלי רמי אונגר לפני כמה שנים. אונגר אמר ל-AP שידוע לו על חטיפת האניה, אך סירב להתייחס.    

מפקדת הצי ביצעה חקירה יסודית של התקלה, אך פרטי דוח החקירה מסווגים https://www.royalnavy.mod.uk/equipment/submarine אסון בצוללת של הצי המלכותי הבריטי נמנע לפני כשנה תודות לערנות של מהנדסי הצוללת בעת שהיתה בדרכה לסיור בים. העיתון סאן ו-UK DEFENSE JPURNAL דיווחו כי פרטי המקרה נשמרו בסוד. צוללת נושאת טילים גרעיניים מסוג TRIDENT החלה לצלול לעומק בגלל תקלה חמורה במדי העומק. אחד ממדי העומק הראה שהצוללת נמצאת בעומק בטוח, בעוד שלמעשה היא היתה במצב צלילה למעמקים, והתקרבה למה שקרוי "עומק התרסקות". כאשר לחץ המים על גוף הצוללת כה עצום עד שעלול להיגרם נזק פיסי קטלני לצוללת. מהנדסי הצוללת שמו לב שמד העומק פועל בצורה בלתי נורמלית, תיקנו את התקלה, הפסיקו את הצלילה, וכך נמנע אסון שעלול היה להיות החמור ביותר בצי המלכותי מאז מלחמת העולם השנייה.  מפקדת הצי ביצעה חקירה יסודית של התקלה, אך פרטי דוח החקירה מסווגים. משרד ההגנה הבריטי סירב להגיב בטענה שפעילות צוללות היא בעלת "רגישות גבוהה". מומחים אמרו שתקרית זו מדגישה את חשיבות מערכות הגיבוי בכלי השיט, המונעות סיכונים בציוד מורכב וקריטי כמו צוללת.   

חיזבאללה בעמדה רשמית: ״ההסכם לא קשור לדרום לבנון״ | עם זאת, גורמים בדרום לבנון טוענים כי אם שני הצדדים יכבדו זאת, תתכן גם הפוגה בגבול הצפון  לאחר שישראל וחמאס הגיעו להסכם חילופי חטופים והפוגה בלחימה לארבעה ימים, העיניים מופנות אל גבול לבנון-ישראל. לאחרונה חלה בו הסלמה הולכת וגוברת בלחימה נגד החיזבאללה, ונשאלת השאלה האם ההפוגה הזמנית בעזה תשפיע גם על חזית זו, או שהיא תמשיך בלחימה המתגברת.  עמדתה הרשמית של ישראל היא ש"להסכם אין שום קשר לחיזבאללה", והוא קשור רק למצב בעזה. חיזבאללה "ממשיך לתקוף את ישראל מדרום לבנון, וישראל תגיב לכך". מנגד, גורם תקשורתי המקורב לחיזבאללה, אישר כי החזית הפתוחה בגבול הדרום "נפתחה על מנת לסייע ולתמוך בעזה", בהתבסס על עקרון "אחדות השטחים", ולכן היא "בהחלט קשורה להתפתחויות בה".  הגורם הסביר בראיון כי "זה טבעי שהחזית בדרום לבנון תצטרף להפוגה אם היא תתרחש בעזה, וכי "ההפוגה מחייבת את שני הצדדים, והמחויבות של חיזבאללה אליה תלויה במחויבות של הצד הישראלי בגבול עם לבנון.  ״במיוחד שההסכם מתייחס לרצועה ומדובר בהפוגה זמנית בלבד ולא בהפסקת אש, ולכן היא עלולה שלא לכלול את חזית לבנון, או "להיפך, היא עלולה לגרום להסלמה מצד ישראל". לדבריו, "העניינים תלויים בשני הצדדים ובפעילותם בשטח במהלך ההפוגה". ההפוגה תחול גם על דרום לבנון הלחימה בדרום לבנון, שהחלה ביוזמת חיזבאללה ב-8 באוקטובר, במסגרת הסיוע "לעם הפלסטיני האיתן שלנו ברצועת עזה ותמיכה בהתנגדותו", מתבטאת בתקיפת יעדים צבאיים ואזרחיים בשטח ישראל, ובתגובה תוקפת ישראל יעדים צבאיים של חיזבאללה, ובכללם לוחמים ותשתיות בדרום לבנון. העיתון הלבנוני "נידאא אל-וטן" ציטט מקורות שהוא הגדיר כרשמיים, כי הסכם ההפוגה בעזה "יחול על דרום לבנון", והוסיף: "חיזבאללה יקיים אותו (את ההפוגה) בתנאי שישראל תעשה כן".  מקורות העיתון דיווחו כי "בעבר כבר התקיימו דיונים בין הנהגת הצבא הלבנוני לחיזבאללה, במטרה להגיע להפוגה, שתאפשר לתושבי אזור הגבול למסוק את עצי הזיתים ולארוז את גידולי הטבק, אך הדבר לא צלח בשל ההסלמה בלחימה.״ מקור לבנוני הבקיא בנעשה בדרום אמר בראיון, ש"חיזבאללה מסכים למה שההתנגדות הפלסטינית מסכימה לו, וכי הדבר הוא גם אינטרס שלו", ולכן "חיזבאללה תומך בהחלטה זו".  מאידך, טוען המקור, כי בנוגע לאפשרות שההפוגה תבוא לידי ביטוי גם בלבנון, "העניין לא ברור", מאחר ו"הדיונים התרכזו בהפוגה הומניטרית שבאמצעותה יוחלפו כמה אסירים בין שני הצדדים ויוכנס סיוע הומניטרי (לעזה). עוד הוסיף, כי "ההסכם כולו הוא בין הצד הפלסטיני והישראלי עם תיווך קטארי ובינלאומי, ואף אחד לא אמר שההסכם הזה חל גם על החזית הצפונית, ושחיזבאללה הוא חלק מההסכם הזה". לדבריו, "עד עכשיו אין הסכמה עם חיזבאללה בעניין זה". ישראל לא רוצה שתי חזיתות הפרשן הפוליטי הלבנוני, אסעד בשארה, אמר כי המצב בלבנון "אינו קשור למלחמה בעזה", שכן הוא מתפתח בהתאם ל"החלטת איראן להעלות או להפחית את קצב העימותים המתרחשים בדרום לבנון, שעדיין לא הגיעו למצב של מלחמה גדולה".  הוא גם ציין כי "לא מן הנמנע שההתכתשויות והעימותים הללו, המתרחשים עד עומק גיאוגרפי מסוים, יימשכו גם בזמן יישום ההפוגה בעזה", אך מנגד הוא שולל עלייה בקצב העימותים בדרום במהלך ימי ההפוגה.  זאת, לאור "היעדר החלטה ישראלית נחרצת לפתוח שתי חזיתות במקביל". לדעתו, "למרות העלייה בעוצמת הלחימה בימים האחרונים, התערבות אמריקאית בישראל מונעת אפשרות של הסלמה". עם זאת, הוא מדגיש, "ישנם קווים אדומים שמתווים את עוצמת העימותים, שאף אחד מהצדדים עדיין לא חצה אותם". בעקבות הפרסום על ההסכם בין ישראל והחמאס, נפגש מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, ביום רביעי בבוקר עם סגן יו"ר חמאס, ח'ליל אל-חיה, ועם אחד מבכירי החמאס, אוסאמה חמדאן. כפי שנמסר נדונו במהלך הפגישה "האירועים האחרונים ועמדות הצדדים וההתפתחויות, והוערכו האפשרויות הקיימות בכל החזיתות, במיוחד בעזה". ביקור איראני  גם שר החוץ האיראני, חוסיין אמיר עבד אל-להיאן, הגיע לביקור בלבנון, ביום רביעי, לאחר פרסום ההודעה על ההפוגה בין חמאס לישראל ברצועת עזה. הוא קיים פגישות עם יו"ר הפרלמנט נביה ברי, וגם עם ראש הממשלה הזמני, נג'יב מיקאטי, עימם דן בהתפתחויות הכלליות בלבנון ובאזור.  חשובה במיוחד פגישתו עם מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, עימו נועד כדי לתאם עמדות, הן על רקע ההסכם, והן באשר להמשך. בשלב זה לא ברור עד כמה איראן תומכת בעמדת חיזבאללה להיות חלק מהסכם ההפוגה, וכנראה מבקשת להמשיך בלחימה, ואולי אף להגבירה.  מנגד, טוענים בכירים לבנונים כי לבנון סופגת אבדות כבדות כתוצאה מההפצצות הישראליות, ואם ישראל תתחייב לאי הסלמה ואי-תוקפנות נגד לבנון, הם מאמינים שגם חיזבאללה לא יזום את חידוש הלחימה בחזית זו.  על-פי התקשורת הלבנונית, בכירים בלבנון מעריכים שהמלחמה עומדת להכנס לשלב חדש עם יישום ההפוגה, שעשויה להיות הקדמה להפוגות אחרות, וזאת משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא שהזמן שהאמריקאים נתנו לישראלים הולך ומתקצר, והסיבה השנייה היא שהישראלים לא השיגו כלום עד כה בלחימתם בעזה, לעומת התקרות הגבוהות שהם הציבו לעצמם בתחילת המלחמה.  מבחינת חיזבאללה, תוצאות הלחימה עד כה אינן מעודדות ביותר. בלחימה עד כה נהרגו כמאה לבנונים, מרביתם לוחמי הארגון, ומיעוטם מספר אזרחים וגם עיתונאים, כאשר הפער מול האבדות שהם גרמו לישראל הוא משמעותי ביותר (9 הרוגים, בהם 3 אזרחים). ​סביר להניח שמנהיגי הארגון נמצאים תחת לחץ מצד גורמים בלבנון, הן של ממשלת לבנון והן של תושבי הדרום, שהם אלה שמשלמים את המחיר הכבד. תושבי הדרום מבקשים לחזור לבתיהם ולעבודתם, למסוק את הזיתים ולארוז את הטבק, בדיוק כמו שתושבי הרצועה, שהפכו לפליטים בעקבות המלחמה מחכים לכך.  שההפוגה הזאת תביא לסיומה של המלחמה, ותאפשר את חזרתם לבתיהם שבצפון הרצועה. גם ברשות הפלסטינית מקווים שההפוגה תתארך ותהיה ארוכת טווח, ושהעם הפלסטיני יחיה בשלום, ביטחון וחופש.

החזרת הקבוצה הראשונה של החטופים היא תוצאה חלקית של המהלך הצבאי ולא תחליף שלו. אלא שתוצאות המלחמה ייקבעו מעתה והלאה. האם נשלם מחיר כבד על העסקה? ומה יהיה השלב הבא? שאלות ותשובות בטעות, התקבעה בדיון הציבורי התפיסה שהתנהלות ישראל מול החמאס יכולה להיות או מהלך צבאי "עד הסוף" או עסקה להחזרה של חטופים. לאמיתו של דבר, מדובר במהלך משולב. על פי ניסיון העבר בהתנהלות מול החמאס, ובמיוחד מול מנהיגו הפסיכופט יחיא סינוואר, אין ספק כי ללא הפעולה חסרת התקדים של צה"ל לכיבוש עזה (בשלב זה נכבש רוב השטח שמצפון לנחל עזה), לא היה מוחזר אפילו חטוף אחד.  מצד שני, ללא החזרת חטופים, בטח התינוקות והילדים שבהם, לא נוכל להגיד שמלחמת עזה תסתיים אפילו בתיקו (כמו שנחשבת התוצאה של מלחמת לבנון השנייה ב-2006). אפילו אם חמאס יחוסל ויחיא סינוואר ישגר לפני מותו מכתב התנצלות בעברית לבנימין נתניהו. לא נוכל לסלוח לעצמנו כחברה על אובדן ההזדמנות להחזיר אותם חיים. במילים אחרות, העסקה הראשונה וההפוגה שבאה עימה, היא המשכו של המהלך הצבאי ומימוש חלקי שלו, בדיוק כפי שה"מלחמה היא המשכה של המדיניות", פרק היסוד שאותו לומדים החניכים בכל מכללה צבאית בעולם (מתוך "על המלחמה", ספרו של איש הצבא הפרוסי קארל פון קלאוזוביץ).  בעסקה בסוף השבוע הזה מעורבות גם ארצות הברית, קטאר ומצרים. כנראה, שאפילו השרה אורית סטרוק מהציונות הדתית השכנעה שמדובר בהישג, כאשר הרימה את ידה בממשלה: בעד.  ש. ובכל זאת, האם אין בעסקה עם סינוואר חזרה על הטעויות הקשות שנעשו בהסכמי שחרור אסירים בעבר, כולל ההסכם לשחרור גלעד שליט שבו השתחררו יחיא סינוואר עצמו ועוד 1056 אסירים פלשתינים? ת. אפשר לקבוע (ובצדק), שעסקת שליט הייתה אחת הטעויות האסטרטגיות החמורות ביותר שנעשו אי פעם על ידי ישראל. עדיין, לחשוב כי העסקה שאמורה לצאת בסוף השבוע לדרך היא נכונה, או לפחות בלתי נמנעת.  ככלל, ישראל סחיטה וגרועה בניהול מו"מ מול ארגוני טרור. מאז הימים של מבצע אנטבה ההירואי ב-1976 עברנו לשלם מחירים מופקרים, החל מ-1151 אסירים תמורת שלושה משבויי מלחמת לבנון הראשונה, בעסקת ג'יבריל הזכורה לשמצה ב-1985, שזרעה את הזרעים לאינתיפאדה הראשונה, ועד לעסקת שליט שבה שוחררו אינספור רוצחים. לא רק סינוואר. ההבדל בין העסקה ב-2011 והשבוע עצום. לא רק ביחס המשוחררים – 1:3 לעומת 1:1057 – אלא גם ברמת המסוכנות שלהם. לפני עסקת שליט צפה ראש השב"כ יובל דיסקין, שהתנגד בתוקף לעסקה עד שהוחלף, מחיר של מאות הרוגים בפיגועים כתוצאה משחרור מחבלים, וטעה - המחיר היה גבוה הרבה יותר.  הפעם, אין סכנה מוחשית כזאת. יתירה מכך, העסקה מנצלת את העובדה כי מבחינת החמאס, אחזקת האימהות והילדים מהווה נטל לא פחות מאשר נכס, לפחות מבחינה הסברתית. ש. ומה לגבי ההפוגה בת ארבעה ימים, לפחות? האם צה"ל לא יאבד בגללה את המומנטום? האם לא נשלם בחיים של חיילים על ימי ההתארגנות של החמאס לקראת חידוש הלחימה?  ת. ההפוגה תשרת גם את צה"ל להתרעננות, איסוף מודיעין נוסף והתארגנות, אבל אין ספק שצה"ל יאבד בגללה את המומנטום. חמאס אכן ינצל את ההפוגה כדי להתאושש ולהתארגן לחידוש הלחימה. זה עלול לעלות לנו בנפגעים. בצה"ל מבינים את זה היטב אבל מאמינים כי ניתן יהיה לחדש את המערכה מהנקודה שבה היא נפסקה – וביתר שאת. היעד הבא צפוי להיות השלמת כיבוש צפון הרצועה ופעולה גם בדרומה, בעיקר במרחב העיר חאן יונס. שם נמצאים כנראה מרבית החטופים ואלי גם יחיא סינוואר ומוחמד דף. ש. ומה אם החמאס "ימרח" את החיפוש אחר חטופים שלטענתו אינם נמצאים בידו – ויבקש להאריך את ההפוגה שוב ושוב, ובכך יביא, למעשה, לסיום המלחמה מבלי שהוא ממוטט לגמרי?  ת. זהו, כנראה, התסריט הרצוי מבחינת החמאס, שינצל את ההפוגה לא רק כדי להיערך למתקפות על כוחות צה"ל אלא גם כדי לשגר לעולם תמונות זוועה חדשות שיגבירו את הלחץ המדיני על ישראל, להגיע להפסקת אש כוללת. מנגד, לישראל יש אור ירוק מדיני להמשיך לפעול למיטוט החמאס - בראש ובראשונה מארצות הברית, ומשאר מדינות המערב וממדינות ערב המתונות. סביר שהחמאס ינסה "למרוח" את ההפוגה אבל קודם כל יש לקוות שנקבל לפחות 50 חטופים חיים על פי העסקה שכבר סוכמה.  יכול מאוד להיות שהדרג המדיני יעמוד בתוך ימים ספורים בפני דילמה לא פחות קשה מאשר זו שעמדה בפניו ביום רביעי, אבל ההחלטה הבאה תהיה בידיו. לחמאס יש תירוץ מוכן למריחת ההפוגה: לטענתו, הוא מחזיק רק ב-210 חטופים ישראלים. אפשר להאמין לו. זה מתאים להערכה הקיימת בישראל, לפיה בידי הג'יהאד האיסלאמי יש כ-30 חטופים נוספים, כולל ילדים. ישראל מנסה להפיל את האחריות להחזרת החטופים שבידי הג'יהאד האיסאלמי על החמאס גם כן, אבל לא בטוח שתצליח בכך. בכל מקרה, קשה לראות את הממשלה מסיימת את המלחמה מבלי לעמוד גם ביעד של ריסוק החמאס ומיטוט שלטונו בנוסף להחזרת החטופים הביתה. לפחות חלק מהם. זה לא יעבור את דעת הקהל בישראל. לכן, רוב הסיכויים הם שהלחימה עוד תתחדש. ש. ואחרי הכול, האם החזרת הנשים והילדים הבייתה מקטינה את הסיכוי להחזרתם בחיים של  שאר החטופים, ובהם חיילים? ת. מצד אחד, נוצר מנגנון שאולי יביא בהמשך הבייתה קבוצות נוספות של חטופים, מצד שני ישראל איבדה את המומנטום בדרך (אולי) להפיל את החמאס על ברכיו ולדרוש את שחרור כל החטופים ללא "סלקציה".  מצד אחד, עדיף 50 חטופים "ביד" מאשר סיכון חייהם של כל 240. מצד שני, מבלי שהחמאס מחזיק גם בתינוקות ובילדים יקטן מבחינתו הלחץ הבינלאומי. ויש גם את החשש  שההפוגה תעלה בחיי לוחמים עם חידוש הקרבות. איך שלא מסתכלים על זה - כל אחד מחברי הקבינט עמד השבוע בפני דילמה אנושית בסדר גודל תנ"כי: שאלה של חיי אדם, בתנאי אי ודאות לגבי העתיד. משפט שלמה כפול 50. וכבר בקרוב יידרשו ראש הממשלה והשרים להחלטות קשות נוספות.

מכירות החברה ברבעון השלישי של שנת 2023 הסתכמו בסך של כ- 1,333 מיליון דולר  בתמונה: יו"ר התעשייה האווירית עמיר פרץ, מנכ"ל התעשייה האווירית, בועז לוי (קרדיט צילום- התעשייה האווירית) ליום 30 בספטמבר 2023, ההיקף הכולל של האמצעים הנזילים (מזומנים ושווי מזומנים ונכסים פיננסיים לזמן קצר) שמחזיקה החברה מסתכם בכ-1,253 מיליון דולר לעומת סך של 1,061 מיליון דולר ליום 31 בדצמבר 2022. גידול של 192 מיליון דולר. מכירות החברה ברבעון השלישי של שנת 2023 הסתכמו בסך של כ- 1,333 מיליון דולר בהשוואה לסך של כ-1,242 מיליון דולר בתקופה המקבילה אשתקד. גידול של כ-7% (כ-91 מיליון דולר), הנובע ברובו מעלייה במכירות בחטיבת מערכות טילים וחלל ובחטיבת אלתא. צבר ההזמנות נכון ליום 30 בספטמבר 2023 הסתכם בכ-16.6 מיליארד דולר, בהשוואה לכ-15.6 מיליארד דולר בסוף שנת 2022. כ-72% מהצבר מיועד למכירה ללקוחות חו"ל. הצבר מורכב ממגוון רחב של פרויקטים ומבטיח כ-3.5 שנות פעילות בהיקף המכירות הנוכחי. הרווח הגולמי ברבעון השלישי של שנת 2023 הסתכם בכ- 226 מיליון דולר (כ-17% מהמכירות) לעומת סך של כ-220 מיליון דולר (כ-18% מהמכירות) בתקופה המקבילה אשתקד, גידול של כ-6 מיליון דולר. החברה סיימה את הרבעון השלישי של שנת 2023 ברווח תפעולי של כ-87 מיליון דולר (כ-6.5% מהמכירות) בהשוואה לרווח תפעולי של כ-100 מיליון דולר (כ-8.1% מהמכירות). קיטון של כ-13 מיליון דולר, שנבע ברובו מגידול בהוצאות מחקר ופיתוח לעומת התקופה המקבילה אשתקד. הרווח הנקי ברבעון השלישי של שנת 2023 הסתכם בסך של כ-74 מיליון דולר (כ-5.6% מהמכירות) בהשוואה לרווח נקי של כ-73 מיליון דולר (כ-5.9% מהמכירות) בתקופה המקבילה אשתקד, גידול של כ-1 מיליון דולר. יו"ר התעשייה האווירית, עמיר פרץ: "אנו מסיימים את הרבעון השלישי עם תחושה של יציבות שמביאה אותנו ליכולת להתמודד עם האתגרים שתייצר המלחמה ברבעון הרביעי.״ מנכ"ל התעשייה האווירית, בועז לוי: "תוצאות הרבעון השלישי מביאות לידי ביטוי את הצמיחה המתמשכת של החברה ואת מגוון הפרויקטים פורצי הדרך בחלל, באוויר, בים וביבשה, המתבצעים מול מערכת הביטחון בישראל ולקוחותינו בעולם.״ לקריאת הדוח המלא

משפחת החימוש המשוטט ארוכת הטווח של התעשייה האווירית כוללת את ההארופ, ההארפי והמיני הארפי תמונה: תעשייה אווירית  התעשייה האווירית חתמה על שני חוזים נפרדים עם שתי מדינות, לאספקת מערכות חימוש משוטט לטווח ארוך. השווי המשולב של שני החוזים הוא מעל לחצי מילארד שקלים. שתי ההזמנות המשמעותיות מגיעות לאחר הצטיידות של מדינות נוספות מוקדם יותר השנה,  במערכות חימוש משוטטות לטווח ארוך. סדרת ההזמנות בשנה החולפת מבטאת את הביקוש הגובר בעולם ואת יכולותיה הייחודיות של משפחת החימושים המשוטטים של התעשייה האווירית. משפחת החימוש המשוטט ארוכת הטווח של התעשייה האווירית כוללת את ההארופ, ההארפי והמיני הארפי. תעשייה אווירית המציאה את החימוש המשוטט בשנות ה-80 של המאה הקודמת, ופיתחה את החימוש המשוטט הראשון ה-Harpy. משוטט ה- Harpy הינו בעל ראש ביות נגד קרינה, אשר יועד נגד מערכי הגנה אווירית. כיום התעשייה האווירית מציעה את הדורות המתקדמים של מערכת זו  Harpy-NG המיועד נגד מגוון רחב של מטרות קורנות. נגזרת נוספת של משוטט ה- Harpy היא מערכת Harop, בעלת גרסאות ימית ויבשתית, אשר הוכחה מבצעית ומספקת מענה למגוון תרחישי לחימה ופעילויות נגד טרור. ההארופ מצויד במצלמות יום/לילה (מטע"דים ייעודים), וביכולת לסרוק, לאתר ולתקוף, בדיוק מרבי, מטרות נייחות או ניידות, ימיות או יבשתיות בטווחים גדולים. התקיפה יכולה להתבצע מכל כיוון ובכל זווית תקיפה. Mini-Harpy הינו החימוש המשוטט היחיד בעולם כיום בעל ראש ביות משולש - אלקטרואופטי יום/לילה וביות קרינה. שילוב ראשי הביות מאפשר גילוי ותקיפה בתנאי ראות קשים ומקשה מאוד על המטרה להתחמק מגלוי והשמדה. ה- Mini Harpy מצוייד בהנעה חשמלית ובראש קרב נגד טנקים. ה Mini Harpy כמו שאר המשוטטים ארוכי הטווח של תעשייה אווירית, משוגר מזוויל.  

במלחמת חרבות ברזל הוכיח צה"ל כושר התאוששות מעולה ממצב קשה ומכשל, אולי חסרי תקדים בתולדות הצבא, עד להישגים משמעותיים בשדה הקרב, תוך זמן קצר.  ב-7 באוקטובר פרץ האויב, ארגון טרור, את כל הגדרות הפיסיים והאלקטרוניים אל תוך תחום המדינה. השבוע, בעת כתיבת הדברים, העוצבות השתלטו על צפון הרצועה ומתחילות בהתקדמות לדרומה בעקבות הישגים צבאיים ניכרים סביב העיר עזה ובמרכזה, מוקד שלטון האויב, ותחילת תהליך החזרת חטופים. השוואה למלחמת יום הכיפורים  אין מנוס מהשוואה למלחמת יום הכיפורים, לפני 50 שנה. אחרי הפתעה בשתי חזיתות, חציית התעלה והתקרבות שריון סורי למרכז הרמה, שינה צה"ל תוך שבועות את פני המערכה, עבר מהתגוננות לבלימה וממנה להתקפה, שבסופה ישב 101 ק"מ מבירת האויב קהיר ו-42 ק"מ מבירת האויב השני דמשק.  שני אירועים של מעברים מהירים (יחסית), אמנם במחירים כבדים, ממצבי הפתעה טקטית ואסטרטגית וחדירה אלימה וקטלנית לתחום מדינת ישראל עד להשתלטות ונטילת יוזמה במערכה, הדיפת האויב ושליטה בזירות.  צבא שמסוגל לבצע מעברים כאלו, מהפיקוד העליון עד ללוחמים בשדה, בהחלט ראוי לשבח על כושר התאוששות ומעבר לשליטה, ללא כניסה לייאוש, דיכאון ורפיון ידיים. זה בהחלט מוכיח כי בשני המקרים, ב-1973 וב-2023 עמד צה"ל במבחן החלק השני של המערכה, למרות הכישלון הגדול בחלקה הראשון, לפני הכניסה לקרב אחרי מחדל ההפתעה, הערכות מודיעין מופרכות וקונספציה. יש שיגידו שהמבחן האמיתי של צבא הוא ביכולת להתאושש ממפלה, מכמעט תבוסה, להתעלות ולהגיע עד לניצחון והישגים גדולים. יותר קל לנצח במלחמה מתוכננת ויזומה דוגמת ששת הימים (1967) כאשר אני מתכנן, אני מחליט מתי לבצע ואני הוא שמפתיע את האויב.  איפה היה המודיעין?  מתבקשת השאלה מדוע הכישרון והיכולת לצאת מבירא עמיקתא ולטפס במהירות לאיגרא רמה לא עמד לצבא לפני המערכה. מדוע יכולת ההתאוששות לא השתוותה ליכולת ההתכוננות למלחמה, איסוף המודיעין הנכון, הכרת כוונות האויב. מדובר באותם קאדרים של קצינים ובאותו פיקוד לפני המחדל וביציאה ממנו. מדוע לא ידעו להיכנס לצרה כפי שידעו איך לצאת ממנה? בימים אלו מתקדמות יחידות צה"ל בשכונות וברחובות עזה ומחנות הפליטים כשלרשות המפקדים אמצעי חוזי וראייה רחוקה ותצפית ומטוסי סיור וכטמ"מים, מטוסי קרב ומסק"רים וסטי"לים ויחידות מודיעין מגוונות. כולם מספקים לפיקוד את מלוא הנתונים על  הנעשה 100 מטרים לפני כוחות חוד וקילומטרים פנימה, עד לעורף האויב.  היכן היו כל היכולות האלו ב-6 באוקטובר זה נושא לחקירה ביום שאחרי. בכל זאת, מדובר באותם קצינים, לוחמים ואנשי מודיעין, מידע ונתונים. כשתקום ועדת חקירה ממלכתית ישאלו חבריה את העדים שיתייצבו מולם את השאלה הנצחית של מנחם בגין אז ב-1973: "אפוא היו הכלים". חלק מהתשובות מוכרות היטב למרבה הצער עוד לפני ועדת החקירה: הערכות מודיעין, כוננות בצבא, משמעת צבאית, "יהיה בסדר", "לא לדאוג".  קצין זוטר במעוז לאורך תעלת סואץ ראה ודיווח שהמצרים מכינים אמצעי צליחה, ונענה "זה תרגיל". תצפיתנית שראתה הכנות חמאס ליד הגדר ברצועה ודיווחה, נענתה "את חדשה כאן, אני ותיק, אל תדאגי, הכל בסדר". כך בדרג הטקטי הבסיסי של האיסוף. ומשם מעלה-מעלה עד אבות הקונספציה. "סבירות נמוכה למלחמה, סאדאת מנהיג חלש. הם לא יפתחו במלחמה", ו-50 שנה אחרי כן: "החמאס מורתע". בשני המקרים גבר מודיעין הכוונות על מודיעין היכולות. למה מתכוון סאדאת, מה הוא מתכנן, מה בראשם של אסד וסאדאת. מה חושב יחייא סינוואר, מה הכוונות שלו, לשם מה בדיוק הוא שולח אנשי חמאס לגדר בתכיפות רבה ובמספרים הולכים וגדלים. בצה"ל לא היה מיקוד בשאלה אם ועד כמה מסוגל צבא מצרים לצלוח את תעלת סואץ, האם יש לו יכולת אמיתית להרוס את עשרות המעוזים הישראליים החזקים לאורך התעלה. 50 שנה קדימה  איזה ציוד יש לחמאס, נשק, כלי רכב, תחמושת. איך מוראל לוחמיו. האם יוכל להרוס עם טרקטור אחד את גדר הגבול שבהקמתה הושקעו מיליונים. התשובה היתה חיובית. כמה אנשים יכול חמאס להקצות לניסיון חדירה לתוך ישובי העוטף, ואיזה ציוד הוא אוסף למטרה כזו. מה פירושן של תכניות, שהיו ידועות, לניסיון השתלטות על "לפחות ישוב ישראלי אחד בעוטף", למטרות תעמולה והוכחת יכולת.  במשך שנים פעל חמאס בשני זרועות: פיתח יכולת לשגר רקטות וקסאמים למדינת ישראל, העסיק את חיל האוויר ואת התותחנים במיצגים של "צה"ל השיב אש למקורות הירי והשמיד מחסן". באותן שעות ממש במקביל תכנן הארגון ואימן את כוחותיו לביצוע חדירה מאסיבית לתוך מדינת ישראל, דבר שלא קרה מאז 1948.    לא רק שהגדר האלקטרונית קרסה, אלא שהבקרה במודיעין, האיפכא מסתברא, לקח יוה"כ, כנראה נרדמה. לא נמצא מי שיאזין לדיווחי השטח, יסיק מסקנות מבצעיות ויאמר לקודקודי המודיעין והמדיניות "ואולי החמאס לא מורתע". צה"ל שאחרי חרבות ברזל יהיה צבא חדש. ביישובי העוטף והצפון יפעלו כיתות הכננות גדולות וחמושות ותהיה נוכחות צה"לית 24/7. כלומר, הצבא יהיה גדול יותר. הטכנולוגיה תמשיך למלא תפקיד חשוב בלחימה.  בשבועות אלו ברצועה פועלות בהצלחה שיטות מתקדמות של שילוביות וקישוריות המאפשרות שת"פ מבצעי בשדה הקרב בין טנק, טייס קרב ומסק"ר ומפקד סטי"ל. זה עובד בשטח, ויש תוצאות.  עם זאת, בסיס הצבא הוא לא חיישנים אלא לוחמים: גולני וגבעתי ויהל"ם וסיירות הצנחנים ונח"ל, וציוותי הקרב ותותחנים, טייסות ואוגדת אש ואוגדות מילואים ושייטות זרוע הים.  רוח הלחימה במערכה הנוכחית מעוררת הערצה, ולחימה על הבית היא תחושה אמיתית. מפקדים בכל הדרגים מובילים ולוחמים בראש יחידותיהם בקרב. ראו המספר הטרגי של קצינים שנפלו בקרב, מהם בעלי דרגות בכירות. צבא קטן וחכם היה חלום. ביום שאחרי תזדקק המדינה לצבא גדול וחכם.