הכל התחיל ב-400 בחורי ישיבה וכיום מדברים על כ-150 אלף שאינם מתגייסים לצבא ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם מתגייסים בבסיס תל השומר | סטילס: עמוס בן גרשום / לע״מ הסיבוב המי-יודע-כמה של הדיונים בציבור, בכנסת ובבית המשפט העליון בנושא גיוס חרדים לצה"ל והשאיפה לשיוויון בנטל טומנים בחובם הפעם הזאת סכנה אמיתית, חמורה מאשר בעבר. בין מתגייסים למשתמטים בכל הסיבובים הקודמים במשך עשרות שנים התייצבו אלו מול אלו הציבור החרדי, המפלגות והמחוקקים בכנסת, הממשלה והציבור הרחב. כל הצדדים חיפשו נוסחאות, המציאו ניסוחים, השמיעו מחאות, טענו בבתי משפט, הציעו הצעות איך לפתור את בעיית אי גיוסם של חרדים. ולא פתרו.  והבעיה, להזכיר למי שאולי שכח: יש במדינה הזאת עשרות אלפי אזרחים שאינם מתגייסים לצה"ל, אינם מצטרפים לשום שירות לאומי-אזרחי- קהילתי, אלא לומדים תורה בישיבות. לעומתם, כמה פעמים בשנה, במועדי הגיוסים מתייצבים מאות ואלפים עם הורים מודאגים בלשכות הגיוס ברחבי הארץ, נפרדים מהמשפחה, עולים לאוטובוס, וכעבור כמה שעות הם חיילי צה"ל במדים שהתגייסו גיוס חובה על פי החוק. זו התמונה על רגל אחת. הפער הזה בין מתגייסים למוגדרים משתמטים נסבל על ידי הציבור במשך כל השנים חרף מחאות. ממשלות ישראל התמידו להתפתל סביב הצעות חוק, פיתולי התחמקויות, בקשות אינסופיות לדחיות ועיכובים אינסופיים. כך זה היה עד כה.   נראה שלא עוד. כי הצורך לדון שוב בסוגיית הגיוס בכנסת ובבית המשפט נתקל הפעם בקיר נוסף, חומת התנגדות חדשה שלא היתה בעבר – המחאה. העוסקים בפרשת גיוס החרדים, בעד ונגד, מתייצבים בימים אלו מול מחסום שבו לא נתקלו בעבר – המחאה. המחאה נגד ה"רפורמה המשפטית", קרי הפיכה משטרית, תכלול בתוכה בימים אלו את נושא גיוס החרדים. לכאורה אין קשר, אבל יש קשר. סימנים ראשונים כבר נראו: שלוש אימהות מובילות מחאה שסיסמה שוויון בנטל. אם לא יהיה שוויון, הן מתריעות, אין שום צורך להתגייס. "עד כה הם לא התגייסו  ושתקנו, ועתה התעוררנו". זו במפורש קריאת אזהרה של אימהות למלש"בים.   המחאה ברחובות הערים, בגשרים, בצמתים ובקפלן משנה צביון, מתרחבת, לא רק מספרית אלא גם בתכנים. הכעס הציבורי על שרבבות ישראלים לא מתגייסים בעוד רבבות אחרים מסכנים את חייהם יהיה חלק מתכני המחאה שמתרחבת מעבר למחאת הרפורמה המשפטית.  יש סימנים שמארגני המחאה ידברו על דרישה מודגשת ונחרצת של הציבור לפתרון אמיתי לבעיית גיוס החרדים. יש שתי אופציות – או התייצבות לצבא או שירות אזרחי אמיתי ומוסדר. אלו האופציות לאי-השתמטות משרות צבאי. רוב החרדים לא מתגייסים השאלה אם צה"ל זקוק או לא זקוק לחרדים בשורותיו הולכת ומאבדת רלוונטיות. אפילו מספר מדויק של מתגייסים חרדים קשה לקבל מהרשויות. יש בצה"ל יחידות של לוחמים חרדים, ויש בחורים חרדים שממלאים בהצלחה תפקידים חיוניים. זו בהחלט הצלחה והישג. אבל אלו אינם פרטים המעידים על הכלל.   כי המספרים קטנים. רוב הצעירים החרדים בני 18 נמנעים מגיוס, בעוד רוב בני 18 האחרים מתייצבים בבקו"ם. מי מהחרדים שמתגייסים ולובשים מדים ומשרתים, ברוכים יהיו, ומגיע להם "כל הכבוד" כפול בגלל הצרות הצפויות לחלקם בבית, במשפחה ובשכונה בגלל הגיוס והמדים. אבל מדובר במיעוט. קהל המחאה של מוצאי שבתות וימי השבוע בכל רחבי ישראל הוא מגוון ביותר. מילדים שמלמדים אותם לצעוד ולהניף דגל, ועד תושבי מעון דיור מוגן שיורדים מדירותיהם ויושבים בעגלות הנכים על המדרכה עם הדגל ביד. יש בין המבוגרים המוני לוחמים בצה"ל בעבר. מפעם לפעם מתגלה בקהל גיבור ישראל, בעל עיטורי גבורה ומופת, לוחמי יבשה, ים ואוויר שלחמו במלחמות ישראל ואיבדו חברים. יש אימהות ואבות שבעצם שעות המחאה במוצ"ש הבן נמצא בסיור מול חיזבאללה בצפון או מול החמאס ברצועת עזה. אם בתום פגרת הקיץ בכנסת, כשישובו השרים מחופשותיהם, כשיסתיימו אוגוסט-חו"ל ו"אחרי החגים", אם אז ישוב נושא גיוס החרדים אל האג'נדה, מובטח שהמחאה תכלול קריאות "לא עוד" לאפליה הבסיסית, המובנית בחברה הישראלית. הפתרון הוא שרות אזרחי אפליה בין מי שמתגייסים על פי חוק, לבין אלו שאינם מתגייסים, וגם זה על פי חוק, לגודל האבסורד. איך שלא ייראה חוק גיוס חדש שתחוקק הכנסת, אם תחוקק, משמעותו הסופית תמשיך להיות אי גיוס חרדים. הרי איש  אנו מעלה בדעתו שכנסת ישראל הנוכחית תחוקק חוק גיוס לכווווווולם. זה לא יקרה. גם לא יקרה שהמשטרה הצבאית או האזרחית תעצור עשרות או מאות צעירים חרדים. הפתרון הוא שרות אזרחי. בחור ישיבה יכול להיות לוחם אש בשרותי כבאות, לבצע תפקידים במשטרת ישראל הכמהה לכוח אדם. לאבטח מוסדות, למלא תפקיד בבית חולים, בבית אבות או בדיור מוגן, שרות במד"א, תפקוד כפרמדיק. יודגש כי כל אלו תפקידים מצילי חיים ועיסוק בהם הוא בגדר מצווה. אבל הפתרונות הללו, ויש נוספים, חייבים להיות מוסדרים ומסודרים, עם שעות עבודה ונוכחות. גמישות בסדרי עבודה עשוייה לאפשר ללמוד תורה בישיבה. נראה שכדאי לעוסקים בנושא בציבור החרדי, במפלגות החרדיות בכנסת ובממשלה לתת דעתם על פתרון חדש לבעיה, לא עוד התחמקות, שכן חלקים נכבדים בציבור לא יסכימו לסבול לנצח את המצב הבלתי נורמלי הקיים במדינה בכל שנות קיומה. בל נשכח שהכל התחיל ב-400 בחורי ישיבה וכיום מדברים על כ-150 אלף.   בציבור הישראלי קרה משהו בחודשי המחאה. המעבר ממחאה נגד רפורמה משפטית למחאה נמרצת נגד השתמטות עלול להיות מכאיב, אם לא תהיה מהפכה אמיתית בשאלת גיוס חרדים. אסור להניח שלא יימצאו אימהות שלא יניחו לבניהן להתייצב בבקו"ם ביום הגיוס, למרות שפירוש הדבר עבירה על חוק המדינה.  אם זה יקרה בקנה מידה רחב, המדינה תחווה משבר לא פחות חמור ומסוכן מהמשבר המשפטי, ואולי גרוע יותר. כי כאן מדובר לא בסעיפי ספר החוקים אלא בצעירים שעלולים למות על הגנת המולדת מול צעירים ש'מתים באוהלה של תורה'.