כל אחד ואחת מהספורטאים שזוכים להגיע למשחקים האולימפיים, נבחנים תמיד מול הישגי העבר. זהו מדד אכזרי, בהתחשב בכך שמדובר בכ-11 אלף אתלטי-על, חוד החנית של האנושות בלי שמץ של הגזמה. ובכל זאת, כל הישג נבחן אל מול הציפיות, הדירוג, המיקום באליפות העולם האחרונה ובאליפות אירופה, התוצאה שהשיגו בשנה החולפת, השיא האישי, המפגשים הקודמים מול יריבים כאלה ואחרים וכו'. הז'רגון הזה נראה כל כך טבעי, עד שכמעט אפשר לשכוח עד כמה הוא חריג. עד כמה הסטנדרט הזה של הכי טוב או כלום, לא רלוונטי בתחומים אחרים בחיינו. רק לפני שבועיים ננעל טורניר יורו 2020, שמלבד איכותו המקצועית והבידורית, הציב על המרקע שלנו גם שיא של חוויית שידור - אולפן שהיה בעת ובעונה אחת מופת של מקצועיות וידע, וגם כיף חיים של בידור וצבע. על פי הסטנדרטים שאנחנו מפעילים כלפי ספורטאים - אולימפיאדת טוקיו 2020 הייתה אמורה להיות נקודת שיא חדשה. אלא שיום השידורים הראשון של המשחקים, ובלא מעט מובנים ההיסטורי מבחינה ישראלית - הדגיש בעיה שמתרחשת לנגד עינינו מזה מספר שנים. לאורך היורו, הופנו טענות רבות מצד צופים כלפי הקשיים הגדולים שגילה ערוץ הספורט בתיווך המשחקים. לשיא הגיעו הדברים כששערים הוצגו בשידורי הערוץ בעזרת איורים או תמונות סטילס, בשל היעדר זכויות שידור. והנה, כשסוף סוף הגיע תורו של הערוץ לזהור לבד על המפה עם אירוע הספורט הגדול בעולם, עלו ובאו כל החולשות שהתקבצו בו לאורך השנים האחרונות. הראשונה והבולטת שבהן - כזו שקשה להדגיש מספיק עבור מי שספורט עבורם הוא אהבה לאורך כל ימות השנה, ולא רק באירועי שיא - היא התחושה שחלק לא מבוטל מהטאלנטים של הערוץ פשוט לא אוהבים ספורט. לכל הפחות, יש להם דרך מוזרה מאוד להפגין אהבה.

התור ליד החדרון של רינה יאמוטו ב MPC (MAIN PRESS CENTER), לא היה ארוך מדי. זה היה יום חמישי, יממה לפני טקס הפתיחה של האולימפיאדה, ורק טורניר הכדורגל של המשחקים האולימפיים יצא כבר לדרך. מי שנחת בטוקיו כמוני ביום רביעי שעבר ורצה לראות את משחק הכדורגל המסקרן בין ברזיל לגרמניה כבר ביום הראשון של טורניר הכדורגל, לא הספיק להירשם לאירוע באפליקציה שכל עיתונאי כאן מכיר. לצד האקרדיטציה האולימפית שכל עיתונאי או צלם מסתובבים איתה על הצוואר כאילו היתה מדליה, הוסיפו בטוקיו אלמנט של רישום מוקדם לתחרויות. אלה לא האירועים בעלי הדרישה הגבוהה כמו טקס הפתיחה והסיום, גמרי השחייה וההתעמלות או גמר טורניר הכדורסל להם צריכים להיות ברי מזל או בעלי קשרים כדי להשיג הזמנת נייר יוקרתי מיוחדת. גם לאירועים הרגילים, לתחרויות בכל הענפים, צריך להירשם באפליקציה עד השעה 16.00 ביום שלפני התחרות ולקוות לקבל מייל תשובה שהבקשה מאושרת. האקרדיטציה הידועה היא רק הבסיס. לכל איש תקשורת יש אפשרות להירשם לעשרה אירועים ותחרויות בכל יום, מה שמאפשר פשוט להקליק על כמה שיותר דברים שנראים לך מעניינים או שמחייבים אותך להיות בהם ולבקש להיות רשום אליהם. זה לא מחייב להגיע ולעתים גם לא ממש בודקים בכניסות אם אתה רשום, אבל בשבת בבוקר באולם ההתעמלות בשיא החום עמדו מתנדבים יפנים וביקשו לראות במייל האישי שיש לך אישור להיכנס לאולם בו עמדו להתחרות במוקדמות ארטיום דולגופיאט ואלכס שטילוב.

אירוע ה-BDS הנוכחי במסגרתו חברת בן אנד ג'ריז העולמית הודיעה על כך שהיא תמנע את מוצריה מישראלים מעבר לקו, הוא שיעור בכל הקשור ליכולתם של תאגידי ענק לעמוד בלחצים פוליטיים וביכולתו של שחקן מקומי למנוע בשתי ידיו את הסחף העצום ולשכנע בצדקת הדרך. שיעור שעוד יהיה זמן לדון בו, אבל כרגע בשלב הביניים הנוכחי, אני מציע סיכום ביניים של האופן בו מנהל המשבר בצד הישראלי בפרק זמן קצר מיממה. אם נסתכל כרונולוגית על סדר האירועים, אנחנו מבינים כי גורם מרכזי היה גורם ההפתעה - למרות שהן לזכיין הישראלי והן למנהלי המשבר היה ידוע שהמשבר צפוי להגיע, בפועל, לא הייתה להם התראה מראש על התזמון המדויק. כלי התקשורת הישראלים גילו עליה עוד לפני שהזכיין גילה. כאשר הזכיין והחברה הבינלאומית חולקים את אותו השם, קשה להפריז ברמת פוטנציאל ההרס העסקי שהודעה כזו יכולה לייצר, ללא ניהול נכון של המשבר. שעתיים מהודעת הפוש הראשונה שיצאה, הצליחו מנהלי המשבר לעשות את הלא יאומן ולהסביר לקהל הכללי, לכלי התקשורת ולמקבלי ההחלטות שמפעל הגלידות בישראל, הממוקם בפריפריה, מפרנס מאות משפחות ועובד מול מאות חקלאים ומחלבות בדרום, הוא דווקא הצד הטוב בסיפור.

חברת פרטנר מודיעה היום (ראשון) על מינויה של יעל גאוני לתפקיד סמנכ"ל התקשורת. גאוני משמשת מזה 12 שנה כסמנכ"ל התקשורת והדוברות ברשת 13. את מרבית שנותיה ברשת עשתה תחת המנכ"ל אבי צבי - המשמש כיום כמנכ"ל פרטנר. בפרטנר תנהל גאוני את פעילות התקשורת, יחסי הציבור, הדוברות הפנימית והחיצונית, וכן את האחריות התאגידית. לפני רשת שימשה גאוני ככתבת המדיה של עיתון גלובס, כתבת התקשורת של עיתון ידיעות אחרונות, וכתבת פרסום ושיווק בעיתון הארץ. בנוסף הודיעו בפרטנר על מינויו של אורי גל לסמנכ"ל השיווק של החברה. גל מגיע לפרטנר לאחר ששימש כמנכ"ל משרד הפרסום ליאו ברנט. גל כיהן בעבר כמנהל מגזר הטלקום באפל ישראל, כסמנכ"ל שיווק ופיתוח עסקי ב- yes, כמנהל אגף האסטרטגיה בפרטנר וכיועץ בחברת שלדור. כסמנכ"ל השיווק של פרטנר, יהיה גל אחראי על פעילות השיווק בעולמות הסלולר, המגזר הקווי, ציוד הקצה והטלוויזיה.