עוף! שוקיים, כרעיים, פרגיות או שלם - הכל הולך והכל בתבנית אחת או סיר. בלי להסתבך ובלי להתחכם, תמיד טעים, ובהגשה הנכונה - גם הכי חגיגי שיש

מהדורה מוגבלת ומצננת, מהדורה מיוחדת ומערבבת וגם מהדורה שיכולה להישאר כאן לנצח: טועמי "חדש על המדף" נמסים

קציצות הבולט של איילה ג'ני מקבלות מעטה סולת, עוברות טיגון ומתבשלות ברוטב אדום וסמיך כמו אלו שהייתה מכינה בילדותה השכנה מדאם דהאן, שמכל סירי הבולט של נשות הבניין, שלה היו המופלאות ביותר

לצרכן הממוצע, לא תמיד יש מושג אם היין התיישן בחבית עץ, או במיכל נירוסטה או גם וגם, ואיך משפיעה סביבת היישון על טעמו הסופי ואיכותו של המשקה. וכשאני מדברת על הצרכן הסופי, אני מתכוונת קודם כל לעצמי. כשתיינית מדופלמת שלומדת את רזי עולם היין לאט ובטוח, אני מתעניינת תמיד בתהליכים שעובר היין לפני שהוא נמזג. ולמרות שאת הטעמים הנלווים של יין המתיישן בחבית אני כבר מצליחה עם הזמן לאבחן ולחוש בחיך, החלטתי לצאת למסע למידה מעמיק יותר. אז מה עדיף חבית עץ? נירוסטה? אולי גם וגם? קודם כל, יישון על שום מה ולמה. לאחר סיום התסיסה שיכול להתבצע הן במיכל נירוסטה והן בחבית, היין עדיין אינו הרמוני בין מכלול האלמנטים שבו וכאן נכנס היישון בחביות או במיכלים לתמונה. "יינות בין אם אדומים או לבנים זקוקים לזמן מינימלי של התבגרות על מנת שכל המאפיינים שלהם יתאחדו ויתפתחו" מסביר לי שיקי ראוכברגר, היינן הראשי של יקב טפרברג.

בהדסון לילינבלום (כן, האחות הקטנה של), תמצאו בשר ברמות הכי גבוהות, שאף מקום אחר בישראל לא מסוגל להגיש, במחירים שהם לא לעשירים בלבד