"פיצוצייה. פעילות: 7 ימים. מיקום מעולה. רווחים: כ-50,000 שקל לחודש - יציב. קיימת 10 שנים, שטח 40 מ"ר וגלריה. שכירות 10,000 שקל ומע"מ לחודש. טוטו-לוטו-מוניטין וציוד 660,666 שקלים". המודעה הזו היא רק דוגמא אחת מיני רבות למודעות מכירת פיצוציות ביד 2. עשרות רבות של הצעות מכר משרטטות תמונת מצב קודרת של שוק הפיצוציות בישראל. במשך שנים החזיק הענף בדימוי של בוננזה כלכלית מטורפת, שיכולה לפרנס בכבוד רב את הבעלים, אך המציאות בשנים האחרונות השתנתה לחלוטין. " אל תתבלבל, העסק הזה רחוק מלהיות מכניס כמו פעם. בכל חמישים מטר יש לך עסק כזה. גם ההיצע של חנויות הנוחות בתחנות הדלק שחק את הרווחים שלנו, הרי השוק לא גדל אלא רק מתחלק היום על פני הרבה גורמים. מי שחושב שזה עסק להיט - חי בסרט", אומר לוואלה עסקים דודו מתתיהו, יו"ר ענף הפיצוציות בישראל בלשכת המסחר. האיגוד שהוא עומד בראשו בהתנדבות מאגד למעלה מ-4,000 עסקים, שמחזורם המוערך חוצה את רף 4 מיליארד השקלים בשנה.

הימים חולפים, שנה עוברת, ובקרוב שוב נחגוג את ראש השנה העברי. בשנים עברו, צעירים רבים היו נוסעים לבית הוריהם לארוחת החג (או מוצאים תירוץ משכנע להיעדר), אך השנה אין להם צורך בתירוצים או יכולת לנסוע. כידוע, אחת מתופעות הלוואי של משבר הקורונה היא חזרה המונית של צעירים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם לגור בבית הוריהם, בשל קושי לשלם דמי שכירות, לאחר שאיבדו את עבודתם במסעדות, ברים, מלונות, כנסים וענפים אחרים שנפגעו קשות ממגבלות מגיפת הקורונה. החזרה של הצעירים לבית הוריהם נראתה בתחילת הדרך כזמנית, והורים רבים אף שמחו על ההזדמנות לחיזוק הקשר המשפחתי. ככל שעובר הזמן מתברר שהמגבלות הבריאותיות, ואיתן המשבר הכלכלי, ילוו אותנו עוד תקופה לא קצרה - והשהות של הצעירים בבית ההורים מתארכת אף היא. להתארכות המצב הזה יש השלכות מרחיקות לכת על היחסים בתוך המשפחה, אך יש לכך גם השלכות כלכליות משמעותיות. חזרה של צעירים הביתה, לטווח ארוך, משמעותה עלייה חדה בהוצאות משק הבית של ההורים - על מזון, חשמל, מים וכדומה. כל עוד מדובר בתקופה קצרה אין עם זה בעיה מיוחדת, אבל אם הסיטואציה מתארכת לכמה חודשים ואף יותר, ההורים חווים קפיצה בהוצאות משק הבית שלהם, שעלולה להיות מעבר ליכולתם הכלכלית. אם גם פרנסתם של ההורים נפגעה במשבר הקורונה, הפער בין הזינוק בהוצאות לירידה בהכנסות חריף אף יותר ועלול להביא להידרדרות כלכלית של ההורים.

המעבר לעבודה מהבית יצר אתגר חדש בתחום אבטחת המידע והסייבר. יערה כהן, מנהלת המכירות של Experis Solutions, מסבירה מה האתגרים ובאילו צעדים יש לנקוט כדי להיזהר ולהישמר בהצלחה

בימים האחרונים יצא משרד האוצר בהכרזה על צעד נוסף לעידוד השקעות במשק והודיע על הליך "פחת מואץ" בהיקף של 2 מיליארד שקלים. כך, במסגרת הוראת שעה ולאחר דיונים שהתקיימו עם נציגות המגזר העסקי, נקבע כי מכונות וציוד המשמשים לפעילות ייצור בתחומי התעשייה בישראל יהיו זכאים לקבל פחת בשיעור כפול משיעור הפחת לו היו זכאים בגין נכסים אלו, ובלבד שסך כל הפחת לא יעלה על מחירו המקורי. ההוראה החדשה חלה, כאמור, על מגזר התעשייה, המלונאות והחקלאות. ומה עם שאר בעלי העסקים? מתברר כי הוראת השעה המתוקצבת והמתוקשרת פוסחת על למעלה מ-80% מציבור העצמאים בישראל, המהווים רוב של בעלי העסקים. לפני שנמשיך נסביר מהו פחת. זהו מונח חשבונאי כלכלי המגדיר ירידה בשוויו של נכס על פני תקופת הבעלות עליו והשימוש בו, כתוצאה מתהליכי בלאי, שינויים טכנולוגיים והתיישנות. הפחת על פני תקופה נאמדת הוא פונקציה יורדת לאורך חייו הכלכלי של הנכס: ככל שחיי הנכס ארוכים יותר, כך קטנה יותר ההפחתה היחסית בערכו בכל תקופה נתונה. ניתן לנסח זאת גם באופן הפוך: ככל שמאבד יותר הנכס מערכו בכל תקופה נתונה, כך קצרים יותר חייו הכלכליים. פחת מואץ הוא שיטה שבה הפחת התקופתי גבוה יותר בשנים הראשונות לקיומו של הנכס, לעומת הפחת בשנים שלאחר מכן. התוצאה היא שהערך הרשום של הנכס ייעלם מהר יותר, מאשר אילו היה מאבד את ערכו בפרופורציות שוות. ההיגיון שבשיטת הפחת המואץ טמון בכך שהקיום של הנכס כלכלית קצר יותר והוא מאבד מערכו הרבה יותר בשנים הראשונות לקיומו.

לקראת יום הכלב הבינלאומי מצאנו חברות שמאפשרות להביא את הכלב ליום העבודה (יש כאלה שיעשו מחר אפילו הפי האוור) וגם מוצרים חדשים שיהפכו את בני המשפחה המכשכשים לשמחים אפילו יותר

12 שנים לאחר מותו ו-34 שנים לאחר שסיים את עבודתו בתעשייה האווירית, נקבע כי מי שפיקח על העתקת מפעל אלתא מלוד לאשדוד חלה בסרטן הריאות עקב חשיפתו לאסבסט בעבודה. זאת, חרף היותו מעשן כבד. כך פסק לאחרונה בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בעקבות תביעה שהגישה אלמנתו נגד הביטוח הלאומי באמצעות עורכי הדין עמוס כהן וטל אלבוים ממשרד עורכי הדין מרקמן את טומשין. מהתביעה עולה כי המפקח הלך לעולמו בשנת 2008 ממחלת הסרטן. ב-2014 דחה הביטוח הלאומי את תביעת האלמנה להכיר בכך שהמחלה ממנה נפטר נגרמה כתוצאה מחשיפתו התעסוקתית לאסבסט. אלמנתו ערערה על ההחלטה ובעקבות כך, בחודש ספטמבר בשנה שעברה מינה בית הדין מומחה שיקבע האם יש קשר בין המחלה לבין תנאי עבודתו.

מגפת הקורונה הובילה לשינויים מידיים בשגרת העבודה - עבודה מרחוק (מהבית), עבודה בקפסולות, שינוי מרחבי עבודה שיאפשרו ריחוק של שני מטרים ועוד. לאחרונה מסתבר כי חלים שינויי המשך ברבדים נוספים בארגון, כאלו שאינם קשורים בהחלטת הרשויות, למשל בנושא ההכשרות הארגוניות. ארגונים רבים ביטלו לעובדיהם הכשרות וכן לימודים לתארים מתקדמים על חשבון הארגון. מצד אחד, אפשר להבין את הארגונים: חלקם מצוי במלחמת הישרדות כלכלית ועסוק בעשיה חיונית בלבד. לימודים הם לא חובה, זו זכות יתר, ולכן בהסתכלות על התקציב זה מקום נוח לקיצוץ. כמו כן, את ערכם של הלימודים להשגת יעדי הארגון, קשה לאמוד בכסף במידי, אבל את התוספת בשכר שיבקשו אלו שסיימו את התואר חשים היטב מהשקל הראשון. אם ההחזר על ההשקעה לא ברור ומוחלט במונחים כלכליים, ארגונים מטילים ספק בצורך ללמוד, בטח בתקופת משבר. בנוסף, עקב הנחיות הקורונה, חלק מהארגונים נמצאים במצבת חסר של עובדים ולכן נמנעים מעידוד חיסורים לצורך לימודים כדי שלא תפגע התפוקה. קיים גם חשש אמיתי כי עובדים שהשקיעו בהם לימודים על חשבון הארגון, לא יישארו מספיק זמן כדי שהארגון ייהנה מפירות השקעתו, בעיקר בתעשיות אשר בהן עודף ביקוש לעובדים גם בתקופת המשבר (כגון היי-טק, פארמה, שרותי בריאות ועוד). למרות הטיעונים ההגיוניים הללו, חשוב להסביר מדוע בכל זאת כדאי להשקיע בהשכלה גבוהה תמיד וגם בעתות משבר (בתלות במאפייני העובד ובתפקידו).