בפרק הזה של פודקאסט אנשים ומחשבים אירחנו את גלית מירן, מנכ"לית לשכת המסחר ישראל-אמריקה, שנכנסה לתפקידה לפני כשנה. שוחחנו איתה על האתגרים וההזדמנויות של חברות הטכנולוגיה וההיי-טק הישראליות המבקשות לחדור לשוק האמריקני, ועל הדרכים שבהן לשכת המסחר מסייעת לעשות זאת. למירן 15 שנות ניסיון בעולמות ה-IT וניהול הסיכונים. היא מילאה תפקידי ניהול בכירים בחטיבת התפעול של טבע תעשיות פרמצבטיות (Teva Pharmaceutical Industries), שם צברה היכרות מעמיקה עם השוק האמריקני. היא בעלת תואר שני (MBA) במדעי ההתנהגות, שירתה במשך שנים בצה"ל בחטיבת המחקר באמ"ן, מתגוררת בתל אביב ואם לארבעה ילדים. על השאלה מה גרם לה לקבל את התפקיד בלשכת המסחר, היא אומרת: "אחרי התקופה המאתגרת ב-טבע, הרגשתי שאני רוצה שינוי. כשאתה עובד בחברה גלובלית, אתה גם רוצה להיות ולעבוד בשוק גלובלי". גוף עצמאי שמחבר בין ישראל לארה"ב לשכת המסחר ישראל-אמריקה היא גוף וולונטרי ועצמאי, שאינו כפוף לממשלות או לשגרירויות, ושמטרתו היא לקדם סחר והשקעות בין ישראל לארה"ב. בלשכה חברות כ-200 חברות, החל מענקיות גלובליות דרך חברות בתחום הבריאות ומוסדות חדשנות, ועד שורה ארוכה של חברות סטארט-אפ. יו"ר הלשכה הוא אורן שגיא, מנכ"ל סיסקו ישראל (Cisco Israel), שגייס את מירן לתפקיד. יו"ר הכבוד של הלשכה הוא שגריר ארה"ב בישראל, מייק האקבי, יחד עם הצוותים שלו. אם אני יזם שרוצה לפעול בארה"ב – איך אתם עוזרים לי? "השאלה הראשונה שאנחנו נשאל היא באיזו מדינה אתה רוצה לעבוד. יש מדינות שאינן בהכרח הבחירה הקלאסית לפעילות שלך. אם יש לך מוצר ואתה רוצה לפעול, למשל, במישיגן, באריזונה או אפילו בקליפורניה, צריך להכיר את המדינה, את המושל ולדעת אילו הטבות כלכליות היא מציעה. יש לא מעט מדינות שרוצות לעבוד ולעשות עסקים עם ישראל". אילו תחומים מעניינים את השוק האמריקני? "התחום הכי חם הוא כמובן ה-דיפנס. הניסיון הרב שצברנו, לצערנו, הגדיל את הביקושים ואת הרצון ליצור קשרים עם החברות הביטחוניות שלנו, כמו רפאל (Rafael), התעשייה האווירית (IAI) ואלביט (Elbit Systems). יש גם את תחום הסייבר, שבו ישראל עדיין מובילה, וכן אגרוטק, בריאות ועוד. יש לנו אנשים בדירקטוריון שבטלפון אחד יכולים לסייע לחברות, ומכיוון שהתחומים רחבים – אנחנו יכולים לחבר בין הגורמים הרלוונטיים. אנחנו משתתפים בכנסים יחד עם השגרירות, ושם פוגשים לקוחות ומשקיעים. זה עובד מצוין. בפעם הקודמת שר המסחר של ארה"ב אפילו פירגן לישראלים. רוצים אותנו. רוצים שנבוא לעבוד שם".  עבודה עם השוק האמריקני היא לא בדיוק גן של ורדים, יש לא מעט חסמים. מהם? "מכסים זה דבר שתלוי במי שנמצא בבית הלבן ומקבל את ההחלטות בנושא, לכאן או לכאן. זה קשור למדיניות גלובלית, שכמובן גם משפיעה עלינו, וזה גם משתנה. צריך לזכור שדונלד טראמפ הוא איש עסקים והוא מסתכל על שורת הרווח – ROI – החזר על ההשקעה – זה גם מה שאנחנו משדרים לחברות שלנו. אבל חשוב לדעת, ולא הרבה מודעים לכך, שהמכסים נקבעים לפי קבוצות של סיווגים. יכול להיות שמוצר אחד שלך יסווג כמוצר שמוטל עליו מכס, ומוצר אחר – לא. זה נכון לגבי תוכנה וחומרה. אתה צריך להכיר את התהליכים ולדעת היכן המוצר שלך יכול ליהנות מהחרגות והיכן לא. בסופו של דבר, המדיניות האמריקנית היא לעודד שיתופי פעולה, במיוחד עם ישראל. רוצים אותנו שם. צריך פשוט לדעת להתנהל". ומה לגבי הגבלות על שבבים? "זה נושא רגיש ואנחנו מאוד זהירים מול הממשל. אני מאמינה שהוא ייפתר. אבל שוב אסור לשכוח: כל היצרניות הגדולות של השבבים פועלות גם בישראל. יש לנו את אינטל (Intel), טאואר (Tower Semiconductor) ואנבידיה (Nvidia). זה עניין של ווין-ווין, וזה ממש לא מובן מאליו, דווקא בתקופה הזו". "החברות הרב-לאומיות מגלות את החוסן של ישראל" עברנו שלוש שנים לא קלות. אילו אתגרים וקשיים מיוחדים את מזהה? ומה האווירה כלפי החברות הבינלאומיות שפועלות בישראל? "החברות הרב-לאומיות שפועלות כאן קודם כל מגלות את החוסן של מדינת ישראל. הן באות לכאן ורואות שהחברות עובדות, למרות כל מה שעברנו. זה היה נכון כמעט בכל החברות. הן לא הפסיקו לעבוד יום אחד. עובדים התגייסו, ולא עיכבו אף פרויקט. אנשים עבדו מהמקלטים כשנשמעו אזעקות באמצע היום. זה משהו שהחברות האמריקניות רואות ומעריכות".  ומה לגבי המשקיעים? "אני חושבת שמצד המשקיעים יש שינוי לטובה, לעומת שנים קודמות, ואני מקווה שהשנה הבאה תהיה עוד יותר טובה. מכל הבחינות – גם ברמה הפנים-כלכלית, עם האתגרים הפנימיים, כמו שער הדולר. למרות שהממשלה עשתה כמה צעדים לטיפול בבעיה, מעבר לכל זה, מה שאנחנו צריכים הוא ודאות גדולה יותר. זה מה שהמשקיעים רוצים, וזו גם מילת המפתח בדיונים עם הממשל. זה גם מה שמנהלי החברות משדרים לנו: חוסר הוודאות מקשה עליהם יותר מכל". יש חשש שחברות יעבירו פעילות לחו"ל. מה אתם שומעים? "לא ידוע לי על הנחיה גורפת של חברות לבצע פעולות כאלה. אני כן שומעת, כמו כולם וללא קשר לתפקיד שלי, על הדור הצעיר – שחלק מהם עובר לחו"ל ועושה סוג של רילוקיישן. כמו הרבה מאוד אחרים, זה מדאיג גם אותי. גם לי יש ילדים צעירים, ואני לא הייתי רוצה שזה יקרה. ברור לי שצריך לתת להם תקווה, שתהיה להם סיבה להישאר כאן בישראל. צריך לתת אפשרות לחוקרים להישאר פה. אני חייבת לומר שברמה הזו יש לנו שיחות עם משרדי ממשלה. הם מנסים להחזיר ישראלים מחו"ל, אבל זה קשה".  מה התוכניות לשנה הבאה? מהם האתגרים ומה צפוי לנו? "קשה לחזות. אבל מי היה מאמין שבשלוש השנים הקשות שהיו פה יהיו מיזוגים ורכישות והנפקות? בעיניי זה נס, אין לי הסבר אחר. אני מקווה שהשנה הבאה תהיה טובה יותר, שהממשלה תסייע, שנחזור לפריחת ההיי-טק שאליה היינו רגילים בשנים קודמות – ושהצעירים יישארו פה". להאזנה לפודקאסט המלא: אודיו | צפייה בווידיאו

מאת: הילל יוסף  "השאלה כיום כבר אינה האם AI משפיעה על המגזר הציבורי, אלא איך מטמיעים אותה בצורה שתייצר ערך אמיתי. האזרחים רוצים לקבל שירות מהיר, יעיל ונגיש יותר, ובמקביל – שהמידע שלהם יהיה מוגן", כך אמר ניסים עוזר, סמנכ"ל מכירות אנטרפרייז והמגזר הציבורי ב-דל טכנולוגיות (Dell Technologies) ישראל. עוזר דיבר לקראת כנס Dell Technologies Forum השנתי. הכנס, בהפקת אנשים ומחשבים, ייערך ב-13.10 באקספו תל אביב. לדברי עוזר, "המבחן של השלב הבא באימוץ הבינה המלאכותית בגופים ציבוריים אינו עצם אימוץ הטכנולוגיה, אלא היכולת לחבר בין AI, דאטה, תשתיות ואבטחה ולתרגם אותם לשירות ציבורי יעיל, מהיר ומאובטח יותר". "אחרי תקופה שהתאפיינה בפיילוטים ובבחינת הטכנולוגיה, האתגר עובר כעת ליישום בהיקף נרחב", ציין עוזר. "יש הבדל גדול בין פיילוט AI בסביבה מוגדרת, לבין מערכת שצריכה לעבוד מדי יום עבור אלפי או מאות אלפי משתמשים. בפרודקשן צריך להתמודד עם ביצועים, זמינות, אבטחה, רגולציה ועלויות. לכן AI כבר לא יכולה להיות פרויקט שעומד בפני עצמו, אלא להיות חלק מהארכיטקטורה הכוללת של הארגון". "אחד התנאים המרכזיים לכך הוא מוכנות הדאטה", הדגיש עוזר והוסיף: "גופים ציבוריים מחזיקים כמויות עצומות של מידע, חלקו במערכות ותיקות. AI טובה בדיוק כמו המידע שעומד לרשותה: אפשר להשקיע במודלים ובכוח מחשוב, אבל אם המידע מפוזר, קשה להגיע אליו, או שלא ברור מי רשאי להשתמש בו – נוצר צוואר בקבוק. היכולת לנהל את הדאטה, להנגיש אותו ולהגן עליו הופכת לתנאי בסיסי להפקת ערך מ-AI". סביבת ה-IT כמכלול  "צריך להסתכל על סביבת ה-IT כמכלול – מהשרתים שמריצים את עומסי ה-AI, דרך שכבת האחסון שמעמידה את הדאטה לרשות המודלים, ועד להגנת המידע ויכולת ההתאוששות", אמר עוזר. לדבריו, "דל טכנולוגיות מציעה מעטפת פתרונות בתחומים אלה, בהם שרתי PowerEdge, פתרונות אחסון כמו PowerScale ו-PowerStore ופתרונות PowerProtect ו-Cyber Recovery להגנת המידע ולהתאוששות". לדבריו, "במגזר הציבורי כל המרכיבים האלה צריכים לעבוד כמערכת אחת, תוך עמידה ברגולציה, באבטחה ובריבונות המידע. המטרה: לבנות תשתית שמאפשרת שימוש ב-AI בצורה יציבה, מאובטחת ובהיקפים גדולים לאורך זמן". לפי עוזר, "ה-AI מחדדת גם את שאלת ריבונות המידע. במגזר הציבורי אי אפשר להפריד בין חדשנות לבין שליטה במידע. צריך לדעת איפה הנתונים נמצאים, מי יכול לגשת אליהם, איפה המודלים רצים ומה יוצא מחוץ לארגון. אין מודל תשתיתי אחד שמתאים לכל מערכת. יש עומסים שמתאימים לענן הציבורי, יש כאלה שנכון להשאיר בסביבה המקומית. יש מקרים בהם רגולציה או אבטחה מחייבות שליטה הדוקה יותר. השאלה היא מה נכון לכל סוג של מידע ועומס עבודה. הרגולציה לא צריכה לעצור חדשנות, אבל היא חייבת להיות חלק מהתכנון שלה". לא רק למנוע תקיפה  "ככל שהשירות הציבורי דיגיטלי יותר, כך גדלה גם התלות בזמינות המידע", ציין עוזר. "ולכן תפישת הסייבר צריכה לכלול לא רק מניעה, אלא גם יכולת התאוששות. אי אפשר לבנות אסטרטגיית סייבר רק סביב השאלה איך מונעים את התקיפה הבאה. צריך לשאול גם מה קורה אם היא הצליחה: האם המידע הקריטי מוגן, ניתן לשחזור וכמה מהר אפשר להחזיר את השירות לפעילות. במגזר הציבורי המשכיות תפקודית היא חלק מהאחריות כלפי האזרח. לכן יש חשיבות גוברת לחוסן סייבר ויכולת התאוששות. היכולת להתאושש הופכת לחלק בלתי נפרד מהתשתית". "הצלחת מהפכת ה-AI במגזר הציבורי לא תימדד במספר המערכות או המודלים שיוטמעו", סיכם עוזר. "המבחן הוא לא רק אם לארגון יש AI, אלא מה הוא מצליח לעשות באמצעותה. האם קיצרנו תהליך? האם הנגשנו מידע? האם נתנו לעובד כלים טובים יותר, והאם האזרח קיבל שירות טוב ומהיר יותר? המטרה היא שירות ציבורי יעיל, מאובטח וחכם יותר". לפרטים נוספים והרשמה לכנס – לחצו כאן

בשבועות האחרונים שיח הבינה המלאכותית חורג שוב משאלת היכולות של הטכנולוגיה ועובר לשאלת השליטה בה. לצד אזהרות מצד בכירים וחוקרים בתעשייה, ובהם Anthropic, מפני מערכות עתידיות אוטונומיות וסיכונים בקנה מידה רחב, נשמעים גם קולות המבקשים לצנן את תרחישי הקיצון ולהתמקד בבניית מוסדות, רגולציה ומנגנוני פיקוח שיתפתחו לצד הטכנולוגיה. בתוך כך עולה שאלה עקרונית נוספת: עד כמה נכון שהחברות שמפתחות את מערכות ה-AI יהיו גם אלה שמגדירות עבור הציבור והמדינות את גודל הסיכון ואת הדרך להתמודד איתו? העלייה המטאורית של הבינה המלאכותית והנוכחות ההולכת וגוברת שלה בכל תחומי חיינו מעוררות שיח ציבורי שהולך ומתלהט. ברור שמדובר במהפכה יוצאת דופן בעוצמתה ובהשלכותיה, ולכן השיח סביבה משלב סקרנות ותקוות גדולות מחד, וחרדות עמוקות מאידך. דרך מאירת עיניים לנתח את המציאות המתהווה יכולה להיגזר ממבט היסטורי רחב על שאלות של ידע וטכנולוגיות ידיעה. החרדה מטכנולוגיות ידע אינה חדשה ראשית, חשוב לזכור שאין זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שטכנולוגיית ידע חדשה מעוררת חרדה באשר ליכולת האדם לחשוב, ללמוד ולייצר ידע כפי שהיה מקובל. כבר בעת העתיקה, במעבר מתרבות המבוססת על מסורת שבעל פה לתרבות של טקסט כתוב, עלו חששות לגבי מהותו של הידע – ולמעשה גם לגבי מהות האדם. לא אחר מאשר אפלטון, בדיאלוג "פאדרוס", הביע חשש כי הטקסט הכתוב יחליש את יכולות הזיכרון של האדם, יפגע בדיאלוג החי שבו ראה מפתח ליצירה ולהפצה של ידע פילוסופי, וייצר במקומו, בשל היותו פסיבי וחד-ממדי, רק אשליה של ידע. באופן אירוני, אפלטון עצמו השתמש בכתב כדי לבטא את חרדותיו, אך עשה זאת בדרך של דיאלוג כתוב, במטרה לחקות ככל שניתן את השיחה החיה שאת סגולותיה רצה לשמר. לצד זאת, עליית טכנולוגיית הכתב הביאה להתגבשות מעמד חדש של בעלי מקצועות רלוונטיים – פקידי ממשל, לבלרים ומלומדים מסוגים שונים – ולהיחלשות מקבילה של מי שמעמדם היה תלוי בשליטה בתרבות שבעל פה. קשה שלא לשמוע את ההד לדיונים המתנהלים כיום סביב הבינה המלאכותית: האם כלי AI גורמים לנו לדעת יותר, או רק להרגיש שאנחנו יודעים יותר? האם הם מרחיבים את יכולת החשיבה שלנו, או גורמים לנו לוותר על יכולות מהותיות לאדם? מהכתב לדפוס – ומהדפוס ל-AI בדורות שלאחר אפלטון, המעבר ממגילה לקודקס, ומאוחר יותר הופעת הדפוס במאה ה-15, יצרו טלטלות דומות. כאשר ספרים הפכו נגישים וזולים יותר, השתנו גם מוקדי הכוח הקשורים ביצירת ידע ובהפצתו. מוסדות דת, מלומדים וקבוצות מצומצמות של יודעי קרוא וכתוב איבדו חלק מן הבלעדיות שלהם, ולצדם נוצרו מוקדי כוח חדשים: עורכים, מו"לים ומפיצי ספרים. בכל אחת מהמהפכות הללו היו מי שהרוויחו ומי שמעמדם נחלש. טכנולוגיית ידע חדשה אינה משנה רק את האופן שבו אנו מבצעים פעולה מסוימת; היא משנה גם את יחסי הכוחות שסביבה ואת עצם ההבנה של מהו ידע. זו אולי דרך להבין את התגובות העזות שמעוררת מהפכת ה-AI. השאלה אינה רק מה הטכנולוגיות מסוגלות לעשות, אלא גם מי מאבד שליטה על הידע ומי מקבל גישה חדשה אליו. האקדמיה נדרשת להגדיר מחדש מהו "לדעת" עבור האקדמיה מדובר באתגר עמוק במיוחד. במשך מאות שנים מוסדות אקדמיים הובילו תהליכי יצירה, ארגון והפצה של ידע. כיום חלק ניכר מהמחקר והפיתוח המתקדם, ובייחוד בבינה מלאכותית, מתבצע בחברות טכנולוגיה פרטיות. במקביל, באוניברסיטאות מתנהל דיון יומיומי: כיצד נכון ללמד? כיצד בוחנים סטודנט בעולם שבו מערכת יכולה לכתוב עבודה בתוך שניות? ומהי המשמעות של "לדעת" כאשר תשובות נמצאות תמיד במרחק שאלה אחת ממודל שפה? דווקא משום כך, התגובה הנכונה אינה בצמצום הלמידה, אלא בהרחבתה ובהעמקתה. עידן הבינה המלאכותית דורש מאיתנו הבנה עמוקה יותר וביקורתיות רבה יותר. אדם שמשתמש במודל שפה מבלי להבין כיצד הוא פועל, מה מגבלותיו ומדוע הוא עלול לטעות, עלול להפוך אותו לקופסה שחורה בעלת סמכות כמעט מוחלטת. לכן על מערכות החינוך והאקדמיה להעניק גם למי שאינם מהנדסים או מתמטיקאים הבנה בסיסית של הטכנולוגיה. במקביל, ההכשרה הנכונה במקצועות ה-STEM תחייב העמקה ביכולת המתמטית לצד רכישת מיומנויות רכות, ובהן עבודה בצוותים וקידום תהליכים. אי אפשר לעצור מהפכה טכנולוגית – אבל אפשר לעצב אותה גם בתחומי האתיקה והרגולציה אין מקום לפאסיביות. הניסיון ההיסטורי מלמד שקשה לעצור טכנולוגיה משמעותית באמצעות איסור. לא עצרנו את הכתב, את הדפוס, את המחשב האישי או את האינטרנט, וסביר שגם את הבינה המלאכותית לא נוכל לעצור. אבל מהפכות טכנולוגיות אינן מתרחשות בחלל ריק. הן דורשות כללים, מנגנוני פיקוח ודיון ציבורי בשאלות של אחריות, פרטיות, הטיות, שקיפות וכוח. האתגר הגדול אינו רק בעוצמה החריגה של הטכנולוגיות החדשות, אלא גם בהקשר החברתי-פוליטי שבו הן נוצרות, ובמפגש בין הון גדול לבין מנהיגות פוליטית בעלת אופי סמכותני בשתי המדינות שמובילות את הפיתוח – ארה"ב וסין. האתגרים כבירים, אבל כך גם ההזדמנויות שנפתחות בפנינו, כפי שקרה במהפכות קודמות בתחום טכנולוגיות הידע.

רק אתמול (ב') דיווחנו שסם אלטמן חושב שבדרך להצלחה האמיתית של ה-AI, העולם יצטרך לקבל דברים רעים. כמעט במקביל, המודל המתקדם של הצ'טבוט שלו, ChatGPT 6 Astra, הוכיח שזה נכון – והוא עשה את זה בהיבט שאף אחד כנראה לא חשב עליו עד עתה, אך בדרך שמזכירה תקלות AI אחרות שעליהן דווח באחרונה. לפי דיווחים, המודל המעודכן של OpenAI פשוט החליט לרמות בהתמודדות במשחק סטארקראפט (Starcraft). סטארקראפט הוא משחק האסטרטגיה בזמן אמת, שעדיין נחשב פופולרי, למרות גילו. ה-ChatGPT 6 Astra החל לרמות במשחק במסגרת StarSkrimish – פרויקט מחקר שבו נותנים לכלי הבינה המלאכותית להגדיר בוט שיתחרה בבוטים של כלים אחרים, וכן בכאלה שנכתבו בעבר בידי אנשים. הבוט שיצר המודל המעודכן הפסיד במשחקים מול בוט שהוכן בידי הצ'טבוט של אנת'רופיק ומול בוט "אנושי" בשם פלוטו. אז הוא החליט להתעלם מהכללים: על אף שהמסגרת אוסרת להשתמש בבוטים שהמנוע לא יוצר בעצמו, הוא חיפש ברשת ומצא את אחד הבוטים הטובים ביותר שפותחו אי פעם למשחק, סטארדאסט, הוריד אותו, העתיק אותו אחד לאחד – ואחרי זמן מה התחיל לנצח. כל המהלך הזה בוצע, מן הסתם, מבלי ש-Astra מעדכן את המפעילים, וזה קרה אף על פי שבזכויות היוצרים של סטארדאסט נכתב במפורש שאין להשתמש בבוט לצורך אימון של מודלי AI. אמנם, לכאורה מדובר במשחק בלבד, וכנראה שאם הרמייה הזאת לא הייתה מתרחשת בסביבת מחקר, לא היו שמים לב אליה, אבל התהליך ש-Astra ביצע דומה למה שעשו מודלים "סוררים" של OpenAI וחברות אחרות באירועים אחרים, הרבה יותר חמורים. כאן אמנם לא נפרץ אף ארגון, אבל כמו מה שעשו הכלים במקרים שמטרידים את העולם בימים אלה, Astra חרג מסמכות, יצא מתוך המערכת וזלזל בזכויות יוצרים. וזה מטריד.

שורה של חברות היי-טק מציינות השבוע את אירועי ה-7 באוקטובר, שגבו את חייהם של 1,163 אזרחים וחללים שנהרגו בטבח הנורא. בשבוע הנוכחי, שבו מדינת ישראל מציינת את יום השנה השלישי לטבח, חברות מקיימות יוזמות זיכרון והנצחה במקומות העבודה. מפגשים עם שורדי שבי, מיצגים אישיים, הקרנות וקשרים מתמשכים עם משפחות שכולות מעניקים לעובדות ולעובדים מרחב לזכור, להקשיב ולשתף, ומחברים בין הזיכרון האישי לעשייה משותפת. אלה כמה מהיוזמות שבאמצעותן מציין ההיי-טק את היום ומנציחות את סיפוריהם של מי שחוו את האירועים. הנצחה באמצעות הקמת סטארט-אפים עמותת נקסט אוקטובר, שהוקמה על ידי יזם ההיי-טק והשר לשעבר יזהר שי, תקיים הערב (ב') טקס בבית הנשיא, תחת השם "זוכרים את הקולות, ממשיכים את המנגינה". בטקס ישתתפו נשיא המדינה, יצחק הרצוג, משפחות שכולות ונציגים מענף ההיי-טק. שי ובני משפחתו הקימו את המיזם בעקבות נפילת הבן, סמ"ר ירון (אורי) שי ז"ל, שנפל באותה שבת שחורה בקרב על הגנת קיבוץ כרם שלום. הרעיון מאחורי המיזם, שמקים ומלווה חברות סטארט-אפ, הוא לחבר בין הנצחה, יזמות והצמחת ההיי-טק הישראלי, כאשר כל חברת היי-טק שמשתתפת בו מנציחה נרצח בטבח או חלל במלחמה בעזה. ירון (אורי) שי ז"ל, בנו של יזהר שי, לוחם בסיירת הנח"ל שנפל ב-7 באוקטובר. צילום: באדיבות משפחת שי הרצאות של שורדי שבי חברת הגיימינג פלייטיקה תציין את אירועי ה-7 באוקטובר במיצג שיוקם ברחבת הכניסה למשרדיה בהרצליה, ויזמין את העובדות והעובדים לשתף בזיכרונותיהם ולכתוב הקדשות אישיות. לצד המיצג תארח החברה את אבינתן אור, שיישא את הרצאתו "מבעד לאדמה", שבה הוא מספר על 738 ימים בשבי החמאס, בבידוד מוחלט. אור ישתף את עובדי פלייטיקה בהתמודדות הנפשית במהלך השבי, בבחירה שלא לוותר על עצמו ובניסיון הבריחה שכמעט הצליח. אור יישא את הרצאתו גם בחברת הדאטה העסקית לושה. במקרה זה יש גם ממד אישי: אור הוא חבר קרוב של אחד מעובדי החברה, שליווה מקרוב את המאבק להשבתו לאורך כל תקופת השבי שלו. חברת הסייבר אקסוניוס תציין את היום בסימן חוסן וגבורה, ותארח במשרדיה את אור לוי, שנחטף בשבת השחורה. במסגרת ההרצאה, לוי ישתף את עובדי החברה בסיפורו האישי ובדרך שעבר, כחלק מיוזמה המוקדשת לחיזוק הזיכרון, ההקשבה והתמיכה בקהילה. אווינסד, שמפתחת כלים טכנולוגיים להטמעת נגישות דיגיטלית באפליקציות ווב ומובייל, מציינת את אירועי ה-7 באוקטובר במפגש ובהרצאה במתחם Just A Second – מיזם חברתי-סביבתי לשימוש חוזר ומיחדוש, שהרווחים ממנו נתרמים לעמותת בשביל המחר, שמסייעת למילואימניקים לעבד את החוויות שלהם באמצעות סיורים. ההרצאה שישמעו עובדי אווינסד, תחת הכותרת "לקום מהשבר – ממשבר לתקומה ולהתחדשות", מחברת בין הענקת חיים חדשים לחפצים שנזנחו לבין תיקון אנושי וחברתי מתוך המשבר. תעביר אותה ד"ר יעל שטימברג, מייסדת שותפה של המיזם. אודיוקודס תהפוך את אודיטוריום החברה למתחם זיכרון ייעודי, שייסגר במיוחד לטובת המאורע. מאות עובדי החברה יוזמנו להגיע, לצפות ולהתייחד עם הזיכרון. לאורך כל היום יוקרן במקום, בלופ, סרט בן חצי שעה, שמאגד כתבות מצולמות וקטעי ארכיון חדשותיים שמתעדים את אירועי התקופה – מהשבת השחורה ועד לשחרור החטופים. אירוע לאחים ואחיות שכולים חברת ההשמה להיי-טק iTalent תקיים אירוע הנצחה במשרדיה באזור הבורסה ברמת גן, שמיועד לכלל הציבור, ובפרט לאחים ואחיות שכולים. האירוע יכלול את ההרצאה "הופכת משברים לחוסן" של הדס גניס (פרי), שאיבדה את כל עולמה בתוך שנתיים: שני הוריה נפטרו מסרטן ואחיה נרצח בפסטיבל הנובה.

סמסונג (Samsung), לפי דיווחים, כבר התחילה לייצר בפועל את מעבד הדור הבא שלה Exynos 2700, ולא סתם אלא באופן מסיבי. החברה מתכוונת להתחיל כבר בסוף השנה הנוכחית בייצור של משפחת מכשירי הגלקסי החדשים שלה, ה-Galaxy S27 שלה, ולמעבד החדש עתיד להיות חלק גדול מאוד באסטרטגיית המכירות של החברה. What if the Galaxy S27 Ultra launches with an Exynos 2700? Would you still buy it, skip the S27 Ultra, or wait for genuine reviews before deciding? What would you do? https://t.co/vsSmyraaob — Tarun Vats (@tarunvats33) October 4, 2026 למעשה, החברה כל כך בטוחה הפעם בביצועים של המעבד מבית שלה, שלפי דיווחים היא שוקלת האם להרחיב את השימוש בו – כשבינתיים היקף הייצור כבר גדול בכ-10% לעומת התכנון הראשוני. יש לכך שתי סיבות, והראשונה היא שהחברה שוקלת להרחיב שוב את המשפחה לארבעה טלפונים, ולהשיק את Galaxy S27 Pro. הוא, כמו שני הטלפונים הבסיסיים, אם אפשר לכנות זאת כך, Galaxy S27 ו-Galaxy S27+, יגיע בוודאות באופן גלובלי עם המעבד החדש. הסיבה השנייה יכולה לגרום למהומה לא קטנה בקרב אוהדי הטלפונים של סמסונג. אם עד עתה היה ברור שטלפון הדגל Galaxy S27 Ultra יגיע כמו בדורות הקודמים עם Snapdragon 8 Elite Extreme Gen 6 – מעבד הדגל החדש של קוואלקום (Qualcomm)כעת בחברה שוקלים להשתמש דווקא ב-Exynos 2700 – ייתכן שאפילו בגרסה מואצת (מומהרת) – בהשקה בחלקים נרחבים בעולם, ואולי אף בכל מקום למעט ארצות הברית וקוריאה. הפרטים המלאים על המעבד החדש עדיין לא ברורים, אבל הוא המעבד הראשון שהחברה תייצר בליתוגרפיית ה-2 ננו-מטר המעודכנת שלה, SF2P, והוא יגיע עם שבב גרפי מתקדם בדמות Xclipse 960, שאמור להיות מבוסס על ארכיטקטורת ה-RDNA5 המעודכנת של AMD. מעבר לכך, כפי שכבר נחשף בבדיקות ראשונות, מדובר במעבד בתצורה מאוד מוזרה של 4+1+4+1 ליבות עיבוד, ובסך הכל 10 ליבות, כשהמהירויות המרביות שלהן טרם דווחו.

מועצת העיר ניו יורק (NYC Council) התכנסה אתמול (ב') לשימוע מיוחד ורחב היקף, בהשתתפות כל 51 חבריה, במטרה לדון בסיכונים הקיומיים הנלווים לפיתוח מואץ של בינה מלאכותית.  במסגרת המפגש, אותו ארגנה יו"ר המועצה, ג'ולי מנין, נשמעו עדויות תחת אזהרה מצידם של חוקרים וחושפי שחיתויות לשעבר בחברות ה-AI המובילות, לצד נציגים מתאגידי הענק OpenAI, אנת'רופיק (Anthropic), גוגל (Google) ומטא (Meta). חושפי השחיתויות והמומחים הציגו תמונה קודרת, לפיה התעשייה דוהרת לעבר פיתוח מערכות שאינן ניתנות לשליטה, תוך נטילת סיכונים חסרי תקדים שעלולים להוביל עד כדי הכחדת האנושות. Anthropic whistleblower Jacob Coxon to testify at NYC AI hearing on 'kill switches,' regulations https://t.co/bncertU5hg https://t.co/MPpUqoPco1 — New York Post (@nypost) October 5, 2026 כשהסוכנים העצמאיים יוצאים מכלל שליטה האזהרות החריפות שנשמעו בשימוע הגיעו על רקע שרשרת תקריות בטיחותיות ומדאיגות שנחשפו בחודשים האחרונים. כזכור, בתקופה זו, בין היתר, נחשף כי סוכני בינה מלאכותית של חברת OpenAI הצליחו לפרוץ את סביבת הניסוי המבודדת שלהם, להתחבר לרשת האינטרנט הפתוחה ולחדור למאגרי נתונים של פלטפורמת המפתחים האגינג פייס (Hugging Face). הסוכנים העצמאיים הללו יצרו תיאום חשאי ביניהם והתארגנו כקבוצה, וכל זאת לאחר שקיבלו מדדים תקינים במבחני הבטיחות הרגילים.  בתקריות נוספות נרשמה בריחת סוכנים שעקפו מנגנוני הגנה גם בחברות אחרות. כלי ה-AI ואף היו מעורבים בהתקפות על פורטל הדיווח של מערכת הבריאות באוסטרליה ועל משרד החינוך האמריקני, וזאת לצד עוד ועוד גילויים על התנהלות המודלים, שהתאפיינה בנחישות לפצח את הבעיות או המשימות שהוטלו על הסוכנים, בתוך שהכלים ביצעו בינם לבין עצמם שיתופי פעולה (כולל נכונות "להתאבד" עבור הצלחה), מעשי נכלוליות ותרמיות משמעותיות. ???? NOW: Ex-Anthropic Researcher Jacob Coxon tells the NYC Council that “any AI system we build, or perhaps more accurately that we grow, we don't fully control it.” https://t.co/88BleuDFIN — Chief Nerd (@TheChiefNerd) October 5, 2026 עדויות מבפנים: תרבות של מרוץ עיוור במהלך הדיון, חושף השחיתות ג'ייקוב קוקסון, שפרש מחברת אנת'רופיק, ועורר באחרונה תשומת לב של חוקרים רבים שהצטרפו אליו בהתרעות אודות המצב. קוקסון תקף בחריפות את אופן התנהלות התעשייה וטען כי החברות פועלות בתרבות של חברות הזנק, שלפיה "זזים מהר, שוברים דברים ומתקנים אחר כך". קוקסון הדגיש כי גישה זו עשויה להתאים לאפליקציה לשיתוף תמונות, אך היא מסוכנת באופן קיצוני כשמדובר בטכנולוגיה החזקה בהיסטוריה. הוא הבהיר כי כיום רוב הקוד בחברות נכתב על ידי המחשבים עצמם, ללא בדיקה אנושית קפדנית, והזהיר כי במסלול הנוכחי קיים סיכוי גבוה שהאנושות תאבד שליטה. אלכס טרנר, חוקר לשעבר בגוגל דיפמיינד (Google DeepMind), התייחס לטיעון הרווח כי הריצה קדימה נדרשת בשל התחרות מול סין, והטיח בנוכחים אזהרה נוקבת: "סין אינה היריב היחיד שלנו. בהסתברות גבוהה למדי, אנחנו דוהרים לבנות ולטפח את האויב של עצמנו ממש כאן באמריקה". טרנר העריך מול המועצה את הסיכוי להשתלטות של מערכות בינה מלאכותית בכשליש, והזהיר כי רשתות סוכנים עלולות להמתין בסבלנות לרגע הנכון לפעולה שבו כבר יהיה מאוחר מדי לכבותן. בנוסף, דניאל קוקוטאג'לו, חוקר לשעבר ב-OpenAI, חיזק דברים אלו וציין כי האיום המיידי והקיומי שנוצר מבית דורש טיפול ראשוני ודחוף לפני הדאגה ממתחרות מעבר לים. בנוסף, דניאל קוקוטאג'לו, חוקר לשעבר ב-OpenAI, דחה את הטיעון, שמוביל נשיא ארה"ב טראמפ, לפיו יש להאיץ את הפיתוח בשל התחרות מול סין,  והסביר כי האיום המיידי והקיומי שנוצר בתוך ארצות הברית דורש טיפול ראשוני ודחוף. חקירת הבכירים והיעדר התשובות יו"ר המועצה מנין ניסתה לחלץ מנציגי החברות, שהעידו מרחוק, תשובות ברורות לגבי ההסתברות להתרחשות אסון קטסטרופלי. מורגן דווייר, ראש תחום פיתוח מדיניות ב-OpenAI, הודתה כי אינה יודעת לאמוד את הסתברות הסיכון, אך טענה כי כל סיכון באסון אינו קביל. מנין ביקרה בחריפות מענה זה, וכינתה אותו יחס קל דעת ופזיז, תוך שהיא משווה זאת לחברת תרופות שאינה מסוגלת להעריך אם מוצריה קטלניים. כאשר ביקשה היו"ר מנציגי החברות להרים יד אם ברשות החברה שהם נציגיה יש פוליסת ביטוח המכסה נזקים קטסטרופליים, אף חברה לא הרימה את ידה – מה שהוביל את מנין לקבוע כי הציבור הוא שיידרש לספוג את העלויות במקרה של אסון כבד. החברות גם נמנעו מלהתחייב לקבלת אחריות משפטית מלאה במקרה של מקרי מוות או נזק כספי כבד שייגרמו על ידי הדגמים שלהן.  יצוין כי חברת xAI של אילון מאסק בחרה פשוט שלא להתייצב לשימוע, על אף שהוצא לה צו זימון, ובעקבות כך הודיעה המועצה כי תנקוט נגדה בהליכים משפטיים. ניו יורק הדמוקרטית מול הגישה הפדרלית השימוע במועצת העיר הדגיש את הפער המעמיק בין הדרג המקומי לבין הממשל הפדרלי. נשיא ארצות הברית טראמפ פטר, כזכור, את החששות מבינה מלאכותית והציגן כ-"תרמית". בנוסף הוא חתם על הסכמים וולונטריים המאפשרים לחברות פיקוח עצמי, והעדיף פיתוח מהיר בשם התחרות מול סין. אולם בשונה מכך, ניו יורק הדמוקרטית בחרה להוביל קו אקטיביסטי נחרץ בנושא, שהוא על תקן תפוח האדמה ה"לוהט" כיום – מועצת העיר מקדמת חבילה של 10 הצעות חוק עירוניות, הכוללות חובת אימות על ידי גוף חיצוני בטרם הפצת מערכות; דרישה לשילוב מתג כיבוי חירום אנושי; קנסות של עד 25,000 דולר לכל הפרה; ומתן גמול כספי חסר תקדים לחושפי שחיתויות מתוך כספי הקנסות שייגבו.  במקביל, מושלת מדינת ניו יורק, קאת'י הוקול, מקדמת תקנות שקופות וחובת דיווח על אירועי בטיחות בתוך 72 שעות, מתוך תפישה שהשלטון המקומי חייב לקבוע סייגים מוחשיים היכן שהקונגרס וממשל טראמפ הפדרלי נמנעים מלפעול. Day 1 outside Anthropic's NYC offices Today I met a mother and her son. She asked me what was going to happen to her child. She asked me what she could even do about it. What Anthropic is doing is not okay. I hope they stop. https://t.co/g81cZhibrC — Matthew Tromp ⏹️ (@matthewktromp) October 2, 2026 המחאה שעברה מהמסדרונות לרחוב: קולו של הציבור מחוץ למשרדי הענקיות לצד הדיונים הסוערים והעדויות הדרמטיות בתוך היכל מועצת העיר, החשש העמוק מסיכוני הטכנולוגיה זלג מהר מאוד מחדרי הישיבות אל המדרכות של התפוח הגדול. אחד הקולות הבולטים והעקביים במאבק השטח הזה הוא מת'יו טרומפ, מהנדס תוכנה ומתכנת מקומי, שהחליט שלא להסתפק בהצהרות ניסיוניות אלא לצאת לרחובות ולפנות ישירות אל הציבור ואל עובדי התאגידים. טרומפ הפך לאחת הדמויות המוכרות בתנועות המחאה Stop The AI Race ו-Occupy OpenAI, המתייצב מדי יום ברחוב לפאייט שבסוהו – ממש מחוץ למשרדי OpenAI בבניין פאק (Puck Building) ומחוץ למטה חברת אנת'רופיק בעיר. כשהוא מצויד בשלטים ובקריאה נחרצת לגיבוש אמנה בינלאומית מחייבת להקפאת המרוץ המסוכן, טרומפ מתאר מפגשים יומיומיים טעונים עם עוברי אורח, הורים מודאגים ועובדי היי-טק. באחד "מה ש-אנת'רופיק עושה זה פשוט לא תקין, אני מקווה שהם יעצרו", כתב טרומפ, שפועלו הנחוש ממחיש שאותה חרדה מפני אובדן שליטה בטכנולוגיה אינה נחלתם של חוקרים בלבד, אלא הופכת למחאה אזרחית מוחשית ומצפונית בלב המטרופולין הגדולה בעולם.

OpenAI סופגת בימים אלה ביקורות, כולל אזהרות של עובדים לשעבר מבפנים, עקב בטיחות ה-AI. נכון שהיא לא לבד – גם אנת'רופיק וחברות אחרות נמצאות בקלחת הזאת, אבל יש לה חלק מרכזי בביקורות האלה, עקב היותה בין ענקיות התחום, ולמעשה החלוצה שלו, עם ChatGPT. לצד הקולות המזהירים מפני הסיכונים והיעדר הרגולציה המספקת, קל לשכוח כי הליבה של OpenAI הייתה ונשארה חדשנות טכנולוגית. כנס המפתחים שלה, DevDay 2026, שנערך בשבוע שעבר בסן פרנסיסקו, היווה תזכורת לכך, והזכיר את ה-DNA הטכנולוגי והחדשני שלה. OpenAI ביצעה בכנס שורה של הכרזות, שהמרכזית שבהן היא על Dots – סוכני AI אישיים שפועלים באופן רציף, ולא רק כשמישהו מקליד שאלה. כל Dot רץ על מחשב ענן מבודד משלו, עם דפדפן וירטואלי, ומתחבר ליותר מ-4,000 אפליקציות באמצעות תוספים, ובהם סלאק,‏ טימס, ג'ימייל ויומן גוגל. המנוע שמאחוריו הוא GPT-6 Astra, מודל הדגל הנוכחי, שהחברה השיקה בתחילת ספטמבר. הדוגמה שבחרה OpenAI להציג אומרת הכול: אצל אחד הבודקים המוקדמים, ה-Dot הבחין שחשבונית ללקוח מעולם לא נשלחה, הכין אותה ושלח אותה לאחר שקיבל אישור. לא מדובר בצ'טבוט שממתין לפקודה, אלא בעובד וירטואלי חרוץ, שמחפש עבודה בעצמו. החזון, לדברי החברה, הוא צוותים שלמים של Dots שעובדים יחד בשם המשתמש. Dots של OpenAI. צילום: agustin.photo, ShutterStock זהו עוד נדבך משמעותי בטרנד הנוכחי בעולמות ה-AI, שבו הכלים הופכים ממגיבים לשאילתות לכלים אוטונומיים. ברם, כדאי לשים לב גם למי שהוזמן למסיבה – ובעיקר למי שלא: המשתמשים החינמיים. פרימיום בלבד בגדול, מדובר במוצר פרימיום מובהק. Dots זמין בשלב זה למנויי Pro,‏ Business Premium ו-Enterprise בלבד, כאשר כל משתמש מקבל Dot ראשי אחד, והיכולת להפעיל כמה במקביל תגיע בהמשך. משתמשי Pro באיחוד האירופי, בשווייץ ובבריטניה לא יקבלו אותו כרגע. גם Astra עצמו לא זמין במסלול החינמי, ו-OpenAI לא פרסמה עדיין האם ומתי זה יקרה. מה המשתמשים החינמיים כן קיבלו? באוגוסט הסירה החברה את מגבלת הודעות הטקסט במסלול החינמי, צעד שהוצג כ-"בינה בשפע". אלא שהשפע הזה הגיע עם צמצום: החשבון החינמי מוגבל כיום למודל אחד בלבד – GPT-5.6 Luna, הקטן במשפחה. כפתור ה-Think החדש מעניק ל-Luna יותר זמן חשיבה, אך הוא לא מעביר את השאלה למודל חזק יותר. דה פקטו, המשתמש החינמי מקבל יותר משאבים – אבל ללא המודלים המתקדמים. מהצד השני, לדוד המבוגר, שרוצה להיראות מעודכן ושואל את ChatGPT שאלות, זה כנראה מספיק. אלא שכעת, החגורה מתהדקת גם למנויים המשלמים: OpenAI הודיעה שהחל מ-30 באוקטובר, המכסה במסלול ה-Pro של 200 דולר תרד מפי 20 ממכסת ה-Plus לפי 10 בלבד, שזו פגיעה דווקא במשתמשים הכבדים. עבורם, היא השיקה במקביל מסלול חדש ב-500 דולר לחודש. קודם לכן החברה אף הקפיאה זמנית הרשמות למסלול, על רקע הביקוש ל-Astra והעומס על תשתיות המחשוב שלה. כוח המחשוב כגובה הצ'ק התמונה שמתקבלת ברורה: כוח מחשוב הוא המשאב הנדיר ביותר בתעשייה, ו-OpenAI מקצה אותו לפי מי משלם יותר. ההמונים מקבלים מודל יעיל וזול להפעלה – שמחירו ב-API ירד בכ-80%. התפקיד שלו הוא לשמר בסיס של יותר ממיליארד משתמשים ולמנוע נטישה לג'מיני ולקלוד. הסוכנים, המודל החזק והיכולות האוטונומיות שמורים למי שמשלם, ובראש ובראשונה לארגונים. זה לא מתרחש בחלל ריק. מטא הכריזה בתחילת ספטמבר על Muse, סוכן אישי רב יכולות משלה, ושוק הארגונים הפך לזירת הקרב המרכזית שלה, וגם של OpenAI, מול אנת'רופיק. מעניין גם התזמון: יום לפני DevDay אישרה OpenAI כי היא דוחה את השקת GPT-6.1 Astra בשל ממצאי בטיחות שעלו בבדיקות פנימיות. העידן שבו ה-AI המתקדם ביותר היה זמין לכל אחד בלחיצת כפתור מתקרב לסיומו. OpenAI ממשיכה לחלק בחינם, ובנדיבות, את מה שזול עבורה להפעיל, ואת מה שיקר היא מוכרת, למי שמסוגל לשלם מה זה אומר עבור מנהלי ה-IT? ראשית, הרשאות. סוכן שפועל ברקע ומחובר לאלפי אפליקציות הוא, מבחינה ארגונית, ישות עם הרשאות לכל דבר. OpenAI מבטיחה שה-Dots פועלים במצב קריאה בלבד כברירת מחדל, שפעולות כתיבה מחייבות כללים מוגדרים מראש ושפעולות רגישות כמו שינוי סיסמה נשארות בידי המשתמש. זו נקודת פתיחה טובה, אך לא תחליף למדיניות. ה-Dots המומחים לארגונים יגיעו עם זהויות והרשאות משלהם, ומי שלא ייערך לניהול זהויות של סוכנים עלול לגלות אותם בדיעבד. שנית, תקציב. מה שהיה פעם "מנוי ChatGPT שיתופי" לכמה עובדים יחדיו הפך לקו מוצרים מדורג, עם מכסות שמשתנות בהתראה של שבועות ספורים. מי שבונה תהליכים על מודל מסוים, ובעיקר על מסלול מסוים, צריך להביא בחשבון שהתנאים עשויים להשתנות. שלישית, תופעת צל הבינה המלאכותית (Shadow AI). כשבמסלול החינמי מקבלים רק את המודל הקטן, חלק מהעובדים ישלמו מכיסם על מסלול מתקדם, ויחברו אותו לכלים שבהם הם עובדים. סוכן אישי עם גישה לתיבת הדואר ולערוצי הסלאק של העובד הוא בדיוק התרחיש שממנו עשויים הסיוטים של אנשי אבטחת המידע בארגון. לסיום אציין שהעידן שבו ה-AI המתקדמת ביותר הייתה זמינה לכל אחד בלחיצת כפתור מתקרב לסיומו. OpenAI ממשיכה לחלק בחינם, ובנדיבות, את מה שזול עבורה להפעיל, ואת מה שיקר היא מוכרת, למי שמסוגל לשלם.